Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 67

67 — כעיש אח בניה מנחם והנהלס, ושמם קלאת בשמך — סלח נא אדוני I אס כאשר עולל לי אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי, סלח נא! כי סעאתי לענות צדקך, הוגעתיך בלבונה שים קטורה באפך, נעלה נפשך בה ולא חפצת בריח ניחוחה, הלא ידעת אדוני! כי זאת תכונח אדם מני שומו עלי ארך אס רגש חודה יחס לבבי וילהטנו אז אין מעצור לרוחו ואין מושל בגאותו מלבא בגבורות ולגשר תהלת לו יאתה — אולם! כאשר חלויתי נחת בראותי מעשה אצבעותיך כוכבים אשר כוננת, כן שנעה לי נפשי עצבת ובתוך עונג נפשי תוגת נפש התערבה, בראותי במחברת נרו — 60 את התאוננות המליך הנכבד מו״ה מרדכי סט ר על יסקר, כי איש בעל גזל גזל וקטף מלילות משיריו הנעימים בכ״הע תקצ״א והעלה משאת שוא אל תוך 1ביי מחבלת ירד — 85 לשקל עשה עט שקר סופרים ויהי רובה קסת גבוליס, אי לזאת עגמה לי נפשי מאד איכה יועם זהב מחבלת הזאת, ונכחס כמס הטוב, ראיתי וכן תמהתי מה העיז איש רשע פניו, ולא יחולו — מדי קראי נאומו כלן הנכת״ע לראות עין בעין שירים ההם אשר העתיק מהם מלים והעתיקם ממקומם, נמעט שעברתי מהם מד שמצאתי כי כן קלה גס לשכנו הקרוב אליו (שם עבר 177) לשיר הנטחון מל׳ ברוך טשאצקיס מלויצקא, כי איש מתעתע חזק פניו כסלע — גם הוא שלח ידו במלאכת רעהו —* והעתיקו אל כ״י מחברת יינו עבר ,72 נאחס יבערו ויכסלו ותועבה עשו גס שניהם עד השני הגדיל, כי הוא לא שני ולא ח נ ר, לא החסיל ולא הותיר, כי אס כמתכונתו הגישו בשמיים מצעי עד תום כל השיר ואך את שם הוארו הסב לשם התקוה, וכן תתס שמו עליו יו!ק.גו>1* דענווייזעל בעזות מצח החזיק בו, אולי האמין או ידע נאמת כי נעל הבטחון נמק מעמק עכור הלזה אל אלך הנשית. ורפאים בל יקומו להוכיחו על פניו, וקס לו גנבתו ועליו יציך נזל המליך ומשורר — הוי הנוגדים און! מה להם להתגאות ולמהלך בגדולות אס ידיעות הלשון והמליצה מהם נעלמו, מה יעפילו לעלות בין להקת המליצים אם מטמוניהס טמונים לפניהם וחועפוחיחס להם נצפנו? אס לא כי הקנאה, התאוה, והכבוד שלשת משלחת מלאכי רעים המה השיאם ויוליך אותם שולל, נעבור עליהם לוח הקנאה התאוו תא ו ה לעשות להם שם בארך משוללי עבר ולתמוך כבוד מהלכים נין העומדים האלה, זה לרכס נקל למו — ועתה אדוני אל תשים עלי עלוה מלי שצף דברתי כי לא בעבור חרעימך היום מלי שיחי, חן ידעתי נאמנה כי לא לך האשמה ולא שגית ברואה, הלא אס הביא איש מנחתו לפניו והוא אמר עם הספר ’ לשימת נין הכוכבים אשר כוננת — המאסף אך לבקר בין טוב לרע ישים עיניו עלימו וגמה יודע איפת אס מליצתו מולדת בית או מולדת חוך, ושירו אס לא גנוב הוא אתי, האס יספיק זכרונו להכיל כל המון שירים שמבראשית יצאו לאור, ויכירנו עוד מקומו? — אך אלה הבנים כחשים וחבלי גננים המרו את לוחי ועליהם עבר חיוני, כי המה חיו במורדי אור הכוכבים, המה באו לחלל גאון בל צבי המליצים, ועמה תנת תחתיה תעמוד הבהלת ונכתס עונם לפנינו, כי כתב אשל הוחק בעט ברזל ועופרת אין להשיב — לכן אס על אדוני טוב להשיב אס אשמם באשם יזכיר את שמס וחטאתם במחברות הבאות באס יוציאם לאור אייה, ושם? ינקנו נשמות בהגלות נגלות אחד הלקים, תיסלם רעתם חלפת על קדקדס תרד ״ 5