Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 59

G׳ — 59 — המנוחה. (העתקה) Don Daniel Ehrlich «נשי תבל מה יחפוצו בעמל רב למה ייגעו? עלות ההרה פרוץ יפרוצו יקוו למנוחה שמה ימצאו. הנער יעמול בשחרות הברוכה באבי ימיו כציץ יבולו. יקו לקצור שקט ומנוחה יחלום מחבלים בנעימים יפולו. מנוחה יחפוצו? שוא עמלם רוח ורעו ורוח יקצורו, ימים יחלופו ושנים יעבורו המנוחה איננה הדמיון הבלם. T T •; 1 משפט המשפט חרוץ *} .Bon Johal-om דבר המ^ט לפני ה^ופט,יביאו והוא בדין;#פוט בי המ#פט לאלוה. אכן מתי העיר את פתנמוי;ניאו?תעביר באמתו־ ודברו עליו $בוה יהמו;#אגו ירצנו'קול יאמרו: הוי W- ע^ה ה^יופט!בי^וחק אחיו' כ#ער! " הוא הנובל העוקזה נבלים ולא הקר מצביא עם הארץ |ל טבל ןזבל בער. ¥$א בדול ערוך מלחמה ביום חדל חיל עצום מפ;יו חכמים;חילו והיום ערפל מטבחו ח#רת ליל בי מוךדי אור לעלות ל#ופט יעפילו. *) Vgl. K. I, Heft 32. S. 61. wozu erklärt wird, daß trotz aller scheinbareu Analogie nicht der rühmlichst bekannte Pädagoge Hr. I. R—r i N— Itu dem verdient perfiflirten zu denken sei. Jener ist 'ein lieber würdiger Freund d e r יהל־־ ו ם אבינו אדם ראשון הנבראים בועת אפו אכל לחמהו בו קלל אל דורות הבאים ומגן המנוחה להענישו גרשהו נכזבה תוחלתם למציא מנוח הן אדם לעמל יולד, לעבוד עבודה ולבלות הנח נברא הנהו בארצות החלד. אך עת האדם מובל לקבר טמון הנהו ברנבי אדמה מנוה ימצא ומשכנו בדממה קץ לעמלו נרפא השב-.