Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 58

— 58 — פנימה; ואנשים אהלים אשר גם הס קינת איש האלהים יחפצון, מסן בסתל נתנו לו, למען ימהל ויחישה בואם אל חדל איש המיפה. גילם יצא איש האלהיס מבית התפלה וחזרו מלא אנשים ונשים ועף מפת לפה. ובלכתו מנית התפלה, איש את לעהי ידחקון למען יתקרבו אל קדוש ישראל ולקרוא לו לשלום! — אבל הוא, עיניו ישית לנעות בארץ ולא יניע פני כל איש הקלוב אליו;הדול במלבושיו הלבנים ונעליו השחורים, דומם בלי נשמע קולו, הלוך וטפוף ילך אל חדרו, וישב על כשאו בראש השלחן המלא ספלים, ועיניו לנוכח עלי ספל הזוהל יגיעו, בלי לאות אנה ואכה: "מה תבקש?" ישאל אל הקלוב•'‘"אליו. אנשים שונים בתמונתם ובבקשתס יעמדו היום לפני כסא איש האלהיס, אשל לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים!: אב עם נתו באת בימים, ואיש לא ידעה — אשת בעולת נעל, אשל אבי נעוריה לא העלו נצה לעשות פלי בגין — איש מצוק ועל נפש אשל גלי התבל העלוהו שמיס והורידוהו תהומות — איש, אשר לו מחלה נואשה מהרופא׳' מתת לה לפאות תעלה — ו.ס אכל עול אשר לא מבני ישראל הוא, שמע את שמע איש המופת, ונא לחלוהו, לתת' "לו י ״ * תרופה לעיניו הכתות; ונמוך הבאיס""באה פלאדיל עם בכה לבקש מלפניו, אשל נמהלה ישלח הי אשה לבנה גערשלי!— משחלי פני איש המופת, הולך הלוך ושוב עד חנות היום; אחד בקש עצה, והשני דלש השועה, וכל אחד הביא אתו תשורה לאיש האלהיס, זה כסף, וזה זהב, וכלס הלכו אל בתיהם בתוחלת ממשכת שמחים ועובי לב, כי איש המופת הבעית להם כחפץ לבבם; עיני עולים תפקחנה, ואזני חלשים תפתחנה, הבתולות תנעלנה, והעקרות תפקדנה, ובעד כלס ישא לנה ותפלח אל אל אלתי ישלאל, אשל ישמרם מכל צלה וצוקה נגע ומחלה. הוא הצית אש'־' המקוה בחדרי לבב הנדכאים והנאנחים, אשל כבל נואשו מלאות עוב באלץ החיים, אף אס ילכו וישובו במרוצת תוחלתם הנכזנה פעם אחר פעם, להבת התקוה תבעל בחרבם עד יום מותם יחכו לה כי תבוא. האספסוף, אשל שמש החכמה לא זרחה עליהם ישאו עיניהם אל איש, המופת, וינהרו אליו. בכל עת, ובעת ששון כבעת אסון, בעת הצלחה כבעת אנחה; העוני יבוא קודל שחוח, המחסור בשבלון ממנים, והעושר נרכב וסוסים ומרכבה מלקדה, וכלס יבואו, אפיס אלץ ישתחוו'לו, 'וירומו אליו נדבות כמסת ידם אשל בלכס הי; גם איש אשל ההצלחה תשעשעהו על ברכיה, ובין זרועותיה הממולאות בפז תחנקתו, קול פחדים יבוא באזניו, כי מלך בלהות וגדודיו יבואו ויבוזו את חילו אשי אסף, וירוץ נבהל ונדהם ממלאה עיניו עד איש אלחים, ויתן פדיון נפשו ומאודו בידו, למען לא יסן את המשחית לבוא אל ביתו. «יברך לנינו את בני גרשון שיחיה, כי למענו באתי עד הלום לבקש כלה בעבורו" אעלה £לוודיז איש אלהים, שם ימינו על ראש הנעל, ויגלכהו בקול דממת דקת! ״לכי לביתך עלוודיז •* אמל איש המופת" הכלה עומדת ומצפה על בנך" השמחה מרחפת על פני עיוידיז ובנה, ויפנו לדרכם בשלום! (החתימה במחברת הבאת אי״ה.)