Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 56

הונית לה... עוד שפמי המדור נעות וימס אומו המשמעי ויאמר שמעוני אחי ואספרה לכס נפלאות אשר לא ידעתם: נעיר מגורי היה איש רע מעללים מלשין נסתר רעהו, ומגלה הוד אחר, וכאשר עור איש חק אדון העיר, או הפיל אחתממצותיו ארצה, אל כל דנר פשע, אשר עשה איש אחת ממצות המלך או השר אשר לא תעשינה, ונודעה לו החעאת אשר חעא, האיש מהר אל השרים יושבי על מדין וינל את אונם, אנשים יניס הפיל במהמורות בל יקומו, רבים חללים בשבע פיהו הפיל, וברוח שפתיו דחף עצומים למדחפות, כי על ימין כל חולף חק עמד לשענו, ויבואו אנשי עירי אל איש אלהיס, ויאמרו: אדוננו רבינו, הושיענו מכף מעול וחומץ! וימלא איש המופת תימה, ויקללהו קללות נמרצות, והאלמנה שפתיי'" שקר. וכאשר כלה התשיעי את דבריו, פתח עשירי את פיו בחכמה, ויאמר: איש אלהיט זה, יש לאל ידו לעשות גדולות ונצורות, אשר לא שזפתן עין, ונפלאות אשר לא נבראו בכל הגויס, ברוח פיו ימית את הישע, וגמעה אשר בכפיו יחיה את המתים, למשמעתו יהורו כל מלאכי מעלה אל כל אשי יצום על פני תבל ארצה, אם לשנע, ואם לחהד!— יי" קורא נעים! ידעתי כי יפוג לבך ולא האמין להבלים כאלה, ותתפלא לאמור: מבען מי יצא להם להאמין בנפלאות באלה!— אנכי אענך בסתר רעי! כי כן העם שזה וכן הגוי הזה מימי קדם קדמתה, לנפלאות'שוא לא',יאמרו הון; עיניתם כלות ומיחלות לראות זרות, ולבנם פונה להאמין במופתים אשר. לא נבראו ולא נהיו מיום הוסדת ארץ, כי עם תועי לבב הס, לא ידעו ולא יבינו, נמשיכה יתהלכו, על כן בכל דור ודור יעמדו אנשי מרמה ויתקדשו ויתעהרו וילבשו לבנים — או עעופי שחורים, כחדשים מקלו<£באו.— לעיני העם הזה, וילאו להם אותות שקר ונפלאות שוא, או מנועות*!,מוזרות נעת תפלתם כמו הצניעים והחנפים אשר נשם בני ישראל יכונו *) וחהלי דעת יאמינו בם ויאמרו: אך קדושים ועהוליס אנשים ההם, בני אל הי המה, — והמה, אלהי כסף ואלהי זהב בחרו, לשקוציתס —י אשר אליהם ינלה^את הודו, וייראו מהם. והקדושים החעאיס לה׳ ולבני אדם, יושבים שלוים ושקעים דשנים ורעננים בבתיהם, ומעמל הכסילים ישבעו לחם, ועוד עפרות זהב יצברו חמריס חמרים.׳— ועתה קורא יקירי! נתחקה מל שרשי רגלי׳ההוסים, ונלכה בעקבות האופנים, כי עוד היום יבואו עד איש אלהיס, ונראה נם אנחנו מעשה איש הזה, ונפלאותיו אשר יראם! הסוסים היעפים, לאע לאע משכו את העגלה המלאה לה נוסעים על ראש גבעה גנוה, וחיש מהל רצו במורד הגבעה מעבר מזה — פה הוא המקום, מעלת הנדכאים האלה! אהה י״י אלהי! מה מולאה ונגאלה היא העיר הזאת, אשר בה קנן איש המופת, ובנה ביתו לעשות נו טניסילמעשה תעתועיו, להלאות למשמר׳ חבלי שוא, אשר חסדיו יבקשו מעלליו ונפלאותיו, הה, ענן וערפל סביבה, חושך ואפלה חמולתה! *) המה הקדושים בשמים ובארץ, אפל היו אה 9ני מני"; נגולל צדיקיס (נ״י נ״ט) והי נסן ל* מהלכים נין העומדים האלה! —