Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 55

55 — על פתחי נדיבים, ויביא גם הוא כשן! הכפויים נדבה לאיש אלהיס. — הס! עניים ממדים! בני אדם יושבי חושך ולא אוי השכל נגה עליכם!, לוח אולת נמסך נקלביכס לענות נפשיכס! אמונת הבלי שוא הולכת לפניכם יומס י" בעמוד ענן־הכזב, לנחותכס דיך אפלת ואץ נוגה לו!, ובלילה בעמוד אש• השקד, להאיל'ז1לכס נתיבות עקלקלות ומסילות חשיכות עדי מבואו לפני איש "׳;׳הלוח בעל המופת! מה תבקשו ממנו? התחת אלהים הוא, כי יחלץ עני מעניו? היש לאל ידו ללפוא לכס, ולגהות מכס מזול? לדוש הזה, הגל וליק יעזול לכס! המארה והמגעלת יותרו בבתיכם! וחס לליק כסף כפלתכס, כל חלי וכל מכה ידנקון בתם וננניכס!ובתוחלת ממשכה ונכזבה תבלו את שנותיכס ותלכו לבאי שחת!! — אולחת הנדכאים האלה ההולכים בחושך, יספלו איש אל אחיהו בדרך את כל המון הנפלאות אשל פעל ועשה לבס איש המופת על פני תבל אלצה. ומדי דברם יחם לננס נקלנס, ואהבת קדושס כאם עצורה בעצמותיהם פיהם יפעלו איש" אל לעהו ונלתבי פניתם יפלאו אח נפלאותיו הפלא ופלא. כל אחד מהם יודע לספל נפלאות אשל לאה. הראשון פתח את פיו ויאמר: שמעוני אחי אשי אתפלה היום!, זה כשלשה חדשים אשל אשתי קשתה בלדתה שלשה ימים ישנת על המשבר, וכח לא היה לא ללדת,ורצתי במל נפשי עד איש אלתים ונתתי פדיון נפשה בידו, והמלטה זכי — עוד זה מדבי, ויען השני ויאמר: זה כחצי שני, אשל אמי הכתה נשגעון, ולוח לע דבק בה, עיניה לאו זלות, ופיה דבל תהפוכות, הבאתי1' אותת אל איש המופת, והוא בעא בשפתיו את שמותיו הקדושים, ואת לוח העומאת כלת גלוש גלש ממנה...עלם כלה את דבליו, והשלישי יענה חלקו אף הוא לאמי: אחותי היתה עקלת שנים לבות לא היה לה ולד, ובאתי עמה אל נעל המופת, והוא פתח את סגול לחמה, וילדה בנים ובנות. הרביע, יוסיף לספל: זה לא כביר אשל אבי חלה, ונחלה מכתו, והרופאים נואשו מתת לו לפאות תעלה, לצתי עד איש אלתיס ואתנפל ואתחנן לו להעביר את לעת בכור מות מעל אני, ובתפלתו הזכה פדעחו מידת שחת.. עוד זה מדבר והחמישי יוסף לאמור: שכני הקלוב אלי, מרבית בניו מחו בנעוריהם, ויבא אל קדום ישראל, ויברך את הנערים והאריכו ימיתם על האדמה. עוד זה מדני, והששי יפתח פיו נם הוא, ויאמר: זה כשנהים אשר אחי הכת גסנוליס, ולא יכול ליאות את עין האין, חולכתיו אל עושה פלא, ויברכהו והאומה עיניו. טלם כלה לדני, והשביעי יספל גם הוא: זח שנים רנות, אשי גר אנכי בכפל, ואשכור מדי שנה בשנה את בית חיין [ברמ:נוודינ־ טענקע] מאח אדון הכפל, במחיי אלף כסף לשנה; ונשנה העניה, בא איש זד ובליעל, והוסיף על מחירו עוד חמם מאות שקל כסף, ואנכי תחנונים דבלסי אל האדון, והוא הכביד את אזנו משמוע והקשיח את לבבי, ובאתי עד איש אלתיס, יהוא הבטיחני, כי יהפך לבבו הערל. בקרבו, ויהי כאשד אמל כן היה׳ כי האדון דבל אתי טונות בבואי לביתו, ונתן לי את בית היין כשכל שנת בשנת ... עוד זה מדבר, והשמיני יפתח פיו גס הוא לאמור: בתי הבהולה נאה בימים ואים לא היה בעירי לבוא עליה כדלך כל הארך, ואנוכי הביאות׳ אותה עד איש המופת וינלך אותת, ויהי כאשל בלכה, כן היה, כי אנה לה ה׳ אישה אשל