Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 44

ימשה אדם וחי נהם, גלמי עטרת פלוס גלי שבות ז ליס חילם, חלוקת בית אג חלוקי נניס מיס חיים נוזלים, מחנינת שדי ינובגו הנצניס נלאו גאלץ ובחולי חמד לקטו מעץ הדעת, וצפוני התכונה תמלא בכונס וגס עתים לכתום חלבותם אחליהס לא נטמנו מהם. וכנה אשל נטעה ימינה נצל מטעה חטל גזעה ד ני נ ו משה בן מנחם, אשל נגה בקהל המאספים גדול* ישראל,ז״ל. הוא הגבל אשל שלח ידו לעץ החיים, אש דת למו לבאול הטיב, דרך על במתי אל להסיר המסוה מעל פני עם תאלץ, יביט ויבין דבלי אלהיס אמרי שפל נעתקו ללשון למודים. לשון הארץ, ידיו עשו תושית צדקה תשמלנו נזל זהב אופיר הושם על לאשו, וכן יצא הנחל מגן עדן אנשי קדם יפיד וחית לתרבת לאשים, חת תלמיה נחת, צמחה על אדמת קודש תביך ושושנת העמקים תפלחנה ברן יחד כוכבי בוקל, בתוכם גם כוכבי יצחק מולדת מנחם יפיצו אולם להאיר נתיבי לשון עבל תדרכי נפשי עז ואחותם בעינינו נתכנו עלילותס סולם מוצב אלצה וראשו מגיע השמימה. — עתה. הדור הזה לדור דעה נצדק יתרומם ויתנשא, חיבל חבלים מחוכם, חולש עמל לזרוע צדק יום יום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת, שואב מבאר חפרוה שלים, מימיו פלגו לשטן- תעלה, לא אלמן ישראל, גדולים חקרי לב העומדים על משמרתם משמלת תקודם, על גפי מרומי קלת אנשי שם תומכי גוללינו, שוחרי טוב לפני מלכים יתיצבי, להרים לאש נגד שונאי ישראל מנס, הכר נא החותמת חותם לנו מקצה הארץ עד קציהו נודע .לשם ולתהלה, איש האלסים, האדון, השל משה_מאנטעםיארע יחיה, זה משה קרן- נפשו לעבור?תואלחות ימים לעת זקנתו ושבתו לבשל צדק עמו את המלך, חלפה נשא על כל בוגדי בגד מלוכסי איש חורפי ישראל להבאיש ליחינו בעיני העמים, איש בעיני שכניו, פתח חרצובות רשע, דרור קרא ולחפש׳ הוציא אסורים ממסגר, ומת גם ארח לחברות נדיני לב נעלי הפלזיס נקהלות שונות, וממעל לראשם מ ק ו ה תשועת ישראל בפאריז הבילה תחלק אורה, הפיץ עלי ארץ — הקטון כל זאת בעיניך? אז. נם אנכי אכרעת ואשחחוה מול הדלה כבודם, ואלס גס פגעי הזמן אשל קטצס עבת ממתג׳ קדם תדוש והדוק לוחי, סיר נפוח מלא רוח שואף מול פני אראנו עמת ולא אז — דליו שוקיס ונפסח, לגיס תועי לבב פעלו פיהם לבלי חק, איש לעבר פני רעתו ילכו, ולא יסבר בלכתן, אגשי צבא הצבועים אל להטיס ושטי כזב יביטו ילאו נו, ונמתק לשונם נם נביא גס כהן יחניפו וקודרים יחליפו פח ישננו ישע, ירצדו לעלות במעלות על מזבחוחם לגלות עלותם על ההל חמדו לשבתם לשכן שמם עליו, ועל פיתם יחנו, שפו עצמותם לא לאו, צעיליס לימים וחזיונם אין נפרץ מקום מושבם מצער'ובקהל לא יתחשב, בלי הרועים נילקוטס וקלעו נידם כבדי לסין עבר בלשון עם ועם מחוץ ילונו. חמסו תורהם והגיון לבס ממעשי הבל מקריאת הרוי״חנע חץ שנץ לשונם וציר ננוים שולח לעוף בכתף הארך ונמחלחלה היורה חצים •יולו חצם להלפת עמודי חתוך אשל הניה נשען עליו — הדברים יוצאים דחופים ומצמיח׳ ישועה זויעי חדשים יחקו מליהס כמלאה הספל לטוהר. למלאות הגליוגות הושמו לחק להם למלאכת החצונת, קושרים לס בתלם עבותו. —