Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 41

את היונק לעומס נוגס קמי הגד; עוד עולליך-וטפיך אשד מפחת ולבית יסובבוך ויכתרוך כאם המיס שמחה ,מחולת ילדי תענוגיח — געוד יעופפו ,עלי כנך דגנים נעלסיס על שכמך; ,עוד תנו לרגליך 3ה«וס שדי וחיתו יעי; ומד* ירחפו וישעשעו ,ין תלתלי קווצות ראשך תורי זהב עם זבובי כשף — תרגלת על זרועך את נן יקירך, האדם חזה־ לנוגה גרק מלכת השמים, תראי לנו יפעת חכלילי השחר, תענגי אותנו נשלל צ,עי רקמת פרחיך, ו,הוד סדרת גנזי בית נכאת אביך שבשמים; ותספר* באזננו גדולות ונצורות מאוד מא, הרחמן הזה, אשר אמנם,שמענו את שמעו מכנף הארץ, א,ל עינינו לא חזו גו עוד כל ימי עולם-אבל אויה אס ענוגה! אבוי אס שדודה, לעת כי יבא יום האחרון, יום נורא ואיום, יום'בעתה חלחלה ופלצות, " יום צרת נאצה ותוכחה, יום מהומה מבושה ומבוכה, יום נוקה מנוקה ומבולקה, יום 3ו כשבלול תמס כל ילדי שעשועיך יהלוכון, יום כדור אש השמש בגבורתו יצנסך צנפה בקרני תועפת יפעת ברקיו .— . אז אללי, אס רחמנים אמולת את שכולה מבניך תמחעמפיס בחיקך... מה תתיפחי אז על בניך כי אינם! איך תפרשי כפיך תזרי אפר על ראשך, תקרא לבכי גדול ומשפד מר צורח, תתאבל׳ השחוח׳ ותחעי קדורנית ושחרחורת סביב שמשותיך! — יתנוסס הילל בן שהי על שישי מרכבת אש, תבא השמש אדמדמת באוהל שפרירה, כל כוכבי השמש ומזרותיתס נוצצים מפזזים ומכרכרים במרום הרקיע, אך בניך ובנותיך הוזים שוכבים סגרים מתים נפזריס נעצמות יבשות לפי שאול על ארבע כנפותיך, נפחו רות חיתם בזלעפות השבץ, ועצמותיהם החררות מתנודדות לרוח השלהבת — ונשארתי אך אני — אך אנכי לבדי... והנח עד ארגיעה חשך השמש בצאתו על גיא חהרגת כגגור לרוץ על שדה קטל, הירח מתבוסס בדמו כחללי חרב שיזונו ממקרים, ונפשי, מר לה מר, לראות הארץ, הסבל כלה שאיה ושממה, דממת מות, דומיס שאולי חרישית אבדון, אין קול ואין קשב, נסה שקטה כל גוית האדמה — הסכת! הנה יצורים' חרדים חמרמריס ונכמריס נגמרים כארבה, נטויס ומשתרעים כצללים, פוסחים צולעים ונשאבים שביני וישזסוני בשעירי צלעות בילדי עזאזל במבטי אימתה חודרת, ודוקרת מעמקי קרני, אלפי שנים חלפו חלבו למו כיום אתמול בי יעבור, ועל האדמת המתת צעיף מאפליה מחספס. היער ירעש מר צורח, הקער יגעש אנקת חלל, משברי המצולה ימחאו ,גליהם עלי סלעי מצוק, תהום אל תחוס קורא בקול נחר איום ונורא — והנה מכנף הארץ צוחת יליל מפוצץ הררי עד תשמענה אזני, מה זאת? אללי.! פור התפורר כדור השמש לרסיסי כידודי להבת, התפוצצה החמה לשבבים, שביבי גחלים לוהטים, פצום והשלך רצי רשפים אל דכיי ים זועף רותח נסיר נפוח בקערת חמה נטבול בו עשת ברזל פלדות, יכה גלים נצים ולוחמים ירעם ישתער ינהום, ואחר יקום לדממה, ישתוק מזעפו וינסש במצולה עיף ויגע כמו בנו מנוח אחרי גלחו תלתלי ראשו... קשת שחורה בחשכת ערפלי אופל מתמודדת על פנייהאדמה, המתגוללח בדם בניה במפח נפשה, והנה מתחת לחוג הקשת המשואה כלהט חרב מתהפכת, מתהלך-צלם איום ונורא, לפניו ילך דנר^לפוצץ כל יצור, ואחריו ישע קטב מרירי לחכות חים כל היקום — הלוך ילך הצלם ההוא בקומה חררה כשריג עצמות יבשות, -יחרוק בשניו כמו יחים