Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 33

— 33 — בחשלומין חליא מילתא, והסשלומין לא מעלין ולא מורייין, וגם אש שבועות, לא :וכל לכלול נחגיבם המיונים נימים, והרינו׳ מסגיכם, שבועות ושמיני עציה,פהם נ' אניס פודם ביום א' ממעט לימי האנילוש, ונא לשמועה דחוקה, שנוהגש רק יום איוד — . ונזה דשא ונתיישב קונדוש הי*מ, בי נהנדלה, צא היו ׳פולין לפרוך "ואימא הד יומא נעצרש', כי היינו •פולין לאמי אהה עצרם? שנוטוה יש לו השלומין כל ז' והיא ג״כ נכלל שניכם ז' ושמיני עצרת לא נקרא חג, אנל לאמר המסקנא שח' מל נפני עצמו ולא נגרר אמר מג הקונות, ונקרא חג נכני ע׳ אם כ* הוא ששלומי ן דראשק, הקשו שכיר: ואימא עצרה חד יומא וכאמור — . ובהא נחסינן ונהא שלקינן. להראוש■ מהמתקנא מהננלי והירושלמי שה, ששנועוש ושמיני עצרש המה נ' חגים שודם כלי המקרא מעמוס, לילק- מיניו לשמועה רחוקה — . ומזה נשכר ר דעת כני׳ שהלן נשיעח החום' ואשרי', שש״ע נקרא מג בלשון המקרא, ואצל כל חכמי הלמוד מננל ומעינא, שהלכו גזה בשיטת עמום, שהיה פגום נלישני דעלמא, והמה לא דקדקו אחריו נדק־יק׳ עניות, לק אדרבה מקרו ודרשו נדנריו לעשוש ממנו קמן להלנה ולמעשה לעני ן אנילוח בשמועה רחוקה. אוש ה') לעוד זאש שמענו מעמוס, שהיי שגום בליש ני "לשון נני אדם, ונלשו; שורה היה נרור מללו, ולשק חורה ׳נוקש מפיו שמענו ממנו, שבלשון ההורה, לא נגרי שמיד עצרש, נשמו שם מג, אמר חג הסוכוה, כיעה העיז או״ח שם, אלא ע״ש חג עצרה דמד יומא, ד־יא מג ורגל גפני ע', ודברי הירושלמי פה ששמענו ממנו שבלשון חורה, נקרא עצרה מג גפני ע' ואץ שם מג הקונית עליו, משאימים עם דבריהם בנדרים שיו היא" ארי׳ הלנו בנדרים אחר צפון נ״א א״י יאפי הלכו בנדרים אחר לשון חורה, מה נפיק מן נניהון קונם ׳•ן שאיני עועם נחג על דעשיה דרי׳ אסור ניו״ע האחרון של מג, על דעחיח דר', יאפי מוהר דנלשו; ההורה מג העצרש מיקר׳ ורגל בפני עצמו הוא, ולא נגרר אחר קונוס כבלשון בן׳ אלם, שגררו אוחו אמר הקונית, נשם ,יףע אמיק של חג"—. ועיין נפ״ג שם אשרי — . אן- ר' ׳אשי מודה שאקור לא אמי י' יאפי אלא למומרין", ורצונם נזה לאמי, לפי דבריו דברי ר׳ יאפי, שחולש׳ ן בנדרים אחר ל׳ התורה, •צא מדבריו עוד מומרא מיונה, שאסור בכל המגיש, ולא זאס שאסור ניו״ע האחרון של חג אליבא דנ״ע, נ׳ בלי נ׳א, הוא נגדר אמר מג הקוכוסן ובלשון חורה נקרא מג עצרש, והוא מג בפני עצמו, ואינן שם חג קופות עליו —. אלא לדברי ר' ׳אשי אסיר אן» במג הפקח וחג השבועות, כי לק בל' נ״א לא נקיא מג סחס, אלא קונוס, וע״ב למיד, שהולכי; בנדרים אסל ל' נ״א, אומדין דעשו שלא ההכוון לק לסוכוס, וגס לחג;שיע הנגיל אמריי בלשונם, ומוסר נפסח ושבועות, אבל לדברי ל ’אש* אקור אן- בכסח ושבועות, נ• בל' חולה, כולם נקראים בשם מג, חגיכם, ופסח וסוכות, חגים שווים נימי שנעה, וש״ע ושבועות חגים שווים ביום אמד—. והעולה לנו מפירושי במסקנת הירושלמי נדלים אליבא דל' ׳אשי "האומר קונס שאיני טועם נחג אקוד בכל החגים, והאומר קונם יין שאיני עועם אחל החג, מוסר ניוינו האמרק של חג אליבא דכ״ע, ני בלי נ״א נקיא שם מג הסונוס עליו בגרים אוחו. אסר מג הקונות, ובל׳ חורה נקיא חג בפני עצמו ככל החגים — . ונזה נסחרו דברי מראה הפנים בירושלמי שם דיה" לא אמי י' ׳אשי אלא לסומרין, ואי־כ אס אמר קונס "ן שאיני טועם אמר המג, לקוי נירט אחרון של חג וכי' ’עו״ש. ולפי דברינו אדרבה, אס הולכין בנדרים אסל ל חורה, שאין שם מג קונות עליו רק מג בשני עצמו, נוודא׳ ומחר הלא מג הוא, והוא ניר רק על אמר המג — . ו'ע ין בני׳ טוש״ע •ויד סימן ל״ן ובש״ן שם, ולולי כ׳ יראתי להכניס ראשי נין הרים גדולים פן יריצו אס מוס׳, יש להארין גס נזה, אן לא להרחיב פה ולהורות היראה לפני יניח׳ באחי. ומר. אדע וצא תדעו, יק אח הנראה לפעניד כתבתי, ואשם הלבנים החכמים הגדולים ביהודה וישראל אשר דברי הקודמים ערוכים למו, אם המנוני נחסונחכם, נא לסייס דעתכם הרחבה גס על דברי האחרונים ואם שגיתי הורוני נא. והריני מתאבק בעפר רגליכם לשהות בצמא אח דבריכם. דברי אוהבכם באמש, הערה נ', בכונני •צמק מסברת 23 צד 39 — 41 יעי׳ש הוכחש׳ ונייח׳ שהמעשה "דנע״א מונקא" [הנזכרת בירושלמי סנהדרין וחגיגה ובבבלי סנהדרין מ״ד ׳עו׳ש וברש"׳ לא היה נימי שנ׳יש, רק נימי נשיאות רנן שנ״ג הזקן. שדנו בעש ההיא אס הנס החישה להרג ואבדן, ועליו קשרו קלוני הנהרגים קשר, ושכרו עיי פקר להעיד על בנו, שנם הוא מאלה שיצאו לדון נדני החדש, והוא הוא שמקל צפשו להריגה, ופגעה נו מידת הדין — . ושמועה הזאה מדברי עדי שקל״הו הלזו, נאה גס לאזני קופל• הנוצרים, ועל שלא הים נודע למו בן לרשניג הזקן, לק את ריג ייבנה אמרו בראשונה זאת על ל״ג ייבנה, ומחמת שמן ר״ג ייבנה 3