Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 30

— 30 מו״ק ש״א ה׳ז] "ששמע שאין מערנין שממה נשמחה מן הדא מלא שבוע זאת", והנה על רב אסא גד יעקב ששמע מרבותיו שלמדו דגל מאודם מתן תורה לק׳יע כי הוא אזיל לטעמו,,שלמד הלנה גס מדברי גנות צלפמד [ב׳ג שס] ול־ת ליה להכלל "נחנה תורה ונתמדשה הלנה" וע״כ לפי שמועתו מרבותיו דפליגי על נלל הזה, שמע מהם גם לאבילות שנעה מ; הפקוק "ויעש לאביו אבל שנעת ימים... ודברי הירושלמי [שם פ״ג ה״ז] "ולמיד׳ ן דנר מקודם מתן תורה" לשיעתו הוא ננימותא, כלומר למידין,דבר תקנת משה מקודם מ״ח, בי הן תקנת שבעת ימי השממה והמשחה, והן תקנת ז׳ ימי אבילות שמענו מהמקרא קודם מ״ת, ויש למו רמז מהתורה, אבל על הרמב״ם קשה אחרי שהביא בהלכות אבל להכלל "נתנה תורה ונתחדשה הלנה" לבל ללמוד מהמקראות שנאמרו מקודם מ״ת, אין מזל ולימד מהם שאין מערנין שממה בשממה?.. אות בי), והנה כל הפליאות הללו כתבתי ע״ד וזאת ליהודה וכוי, בשמעי לקולו קול עמו נהיות דאנייא ורנא, וידיו רב לו, בעקירת הרים לאמור לא הרי זה כהרי זה, והלכתי בשיעחס, למען שיהיו לי עזר מצרי האומרים עני שאיני יודע לשאול, אס אין פותחין לי בדברי פתימות — . אבל כשאני לעצמי תם אני ולא אדע, בשאלתי מה זאת ליהודה?. איך אמר הרכס הגדיל לעף;׳׳* שנעלם מהדמנ״ן דברי הירושלמי כתובות, הלא זיל הרמנ״ן שם מלא שנוע זאת וכוי והן ז' ימי המשחה גס זה לשון רש׳י וכוי ואני לא ידעתי כי שנעת ימי המשתה תקנת משה יבינו לישראל ונוי הרי לך גס מראשי דבריו בפירוש, שידע מתקנת משה רנינו לישראל, ולא המזיק ענותא לנפשו בידיעתו זאת, כי היה בעיניו נדבר הידוע לכל, ולא משד גם את רש״י שנעלם ממנו עקור דבר התקנה הזאת בירושלמי נתונות, יק בדיוקו מלשון רש״י נאמרו "מלא שבוע זאת והן ז' ימי משחת בגמרא ירושלמית מו״ק", מזה נשמע בי גס רש״י הלך נשיעת רב אסא נר יעקב וגם רש״י היה גורק בהירושלמי מו״ק" ולמידין דבר מקודם מת; תורה בניחותא וכאמור — . ונפי דבריו גס הפירוש ממאמרם [כתובות פס] "משה התקין ז' ימי המשתה וזי ימי אבל ולא התקין לאלמנה כלום" הוא, כלומר התקנה הזאת שמענו מהמקראות קודם מ'מ דכתיב מלא שנוע זאת וכן באבל ויעש לאביו אבל שנעת ימים אבל לאלמנה לא הפקין׳כלום. כ׳ לא מצאיו לה רמז בתמורה, וע׳׳כ כתב רש״י כדבר הפשוט שאנו במידי! תקנת ז' ימי המשתה ממקרא" מלא שנוע זאת "כי גם התקנה תקנת משה, אנו למידין ג״כ ממקרא הזה, ובאמור [ועיין נפ״מ שם]. וע״ז נתב הרמנ׳ן" ואני לא ידעתי וכוי בלומר לא ידעתי רמז ז׳ ימי משמה במקרא מקודם מ׳ת — כ׳ גם לפניו היה הנוססא בנוסחת הרעבים וסוס' ״אין למידין דבר מקודם מית — . רק זאת ידעתי שהיא מתקנת משה לישראל [ — וכפי הנראה היה לפניו ולפני הרמנ״ס הנוקסא גם בירושלמי כחובות" משה התקין לישראל ובו'—] ולישראל דייקא, אבל לא לבל מי שנא ואמר עברי אנוכי מבני ענד ומנהג אנוש• בידיי עוד מימי יעקב, והלכות מדינת בני עבר ושם, נ• לא מנתי מדרשם אנו למידין זאת. ונזה דמה פירש׳י וגם אש מקורו—. אך גם ברצותו לדמות פירשיי, קם נגדו דברי הפדר׳א ודברי רב אחא נר יעקב בביר וירושלמי הנ״ל. אשר מוכח מכל דבריהם, שגס המה פרשו להפסוק "מלא שנוע זאת" ימי השממה והמשתה, ולמען להוציא עצמו ממבוכה הזאת, לקיים ניסמתו בהירושלמ׳. ולהתיר לעצמו לפרש הפקוק על שהי אופנים אמרים עמ׳ש השיב בדבריו "ואולי נאמר שנהגו נהם מתחילה נכבדי האומות כלומר, לא כל בני נח או כל בני שם ועבר, רק הנכבדים והמשוב ים שבהם, ואתא משה ותיקן לכל ישראל כענין אבילות דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ומת שלמדו מכאן נמי בירושלמי וג״כ בביר שאץ מערבי; שממה בשממה סמן בעלמא ממנהגי הקדמונים קודם התורה' עכ״ל. העולה לנו מכל דברי הרמבין שלא זאת שלא נעלם ממנו דברי הירושלמי כתובות, אלא גם זאת הרווחנו, שלמדנו ממנו הנוקמת שהיה לפניו ולפני הימניים בהירושלמי כמונות "משה התקין להם לישראל וכוי " והשיב בזה לכל הפליאות לאמור אף בי כללא כיילי "נחנה תורה ונתחדשה הלכתי. "אין מורין ולמידין לא מן הלכה ולא מן ההגדה ולא מן התוקפות אלא מן התלמוד ירושלמי חגיגה פ׳א ה’מ יעויש. והנה נאמרם לא מן ההגדות׳ התכוונו אף מן ההגדות וסיפור התורה מדברי האבות, ובנות צלפסד, גי אין למידין דבל מקודם מחן חורה ירושלמי הנ״ל, כל הכללים ואמירות׳הללו לא נאמרו, אלא ע׳ד שאמרו "הלכה עוקבת ועוקרת את המקרא" נהני מיל• דמזר המשנה אחרונה, והלכה למשה מסיני, מינ׳יהו, או במקום שמשמעות הנתונים מקודם מ״ת מתנגדים להלנה שנתחדשה ממשמעות הנתונים אמרי שנחנה התורה נמתנה למשה ותלמידיו בעלי התלמוד, היושבים על כקאו, ולמידין תולה נמשה רנינו [עיין נדניינו לזה נכי׳ מחנכת ל׳א זי׳ טע קהיננתהעלה שם—.] מפי הגבורה, עיז אנו אומרים. נחנה חורה [— והתלמוד —] ונתחדשה הלנה, אנל במקום