Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 29

V — 29 — בהשנחת נאמדו: כי ידיעתו באישים הוא מצד ידיעתו במינים, וידיעתו במינים מצד ידיעתו בסוגים, וידיעתו בסוגים העליונים עד שיגיע הענין אל העצם שהוא הסוג העליון והוא אחד. — אמנם דעת התורניים שההשגחה נמשכת אחרי החכמה, ולפי זאת האמונה תכון להיות ההשגחה בכל נמצא, כי כל פעולותיו נמשכות אחרי החכמה ולא אחרי הרצון לבד כי כיוב ח' לכל וגו׳ עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם אא״ב; כי כשם שידיעתו בכל דבר כן השגחתי בכל דבר נמו בעליונים כן בתחתונים כי לא עכב שכנם למטה מלהשגיח עליהם מלמעלה כאמור כי רם ה׳ ושפל יראה, המגביה׳ לשבת, המשפיל׳ לראות, והוא כמאמר קז״ל יושב ודן את הכל מר,רני ראמים ועד ביצי כנים, וכבר הכה על קדקד הדעת הזאת בהשתלשלות קשר המליאות הרג יצחק נ״ע הרל בתיקנו שני בתים בתפלת יום הכפירים בבקר נפתרו דעת הפינוסיפיס הנינים בנינם על דרך עלות ועלולים אשר לקח מהם החכם מהו׳ אליהו *) מל לי נ״ע בחבורו הנקרא קול ח׳ *) וידעתי בודאי כי יש אצלך סדור* תפלות שלנו הנדפסים מחדש בעיר וויען ותכוונו משם וד״ש הנ״ד יוסף ל ע אנא וו י ט ש. הערה׳ זאת ליהודה .Bo» Salomo Frankel אוס א'), נהצופה להרוגיו פנה שמינים הליין 14 I כתב הרב הסכם מי יהודה לעווינזאהן, וזה לשונו, ,,הלב החנם ל' לען נזעגעדין, חמה על הלמני׳ן [בראשית כ״ע כ׳ז] שנעלמו ממני ובלי הימשלמי [בחונוח אי] שמשה החקי( שנעח ימי המשחה", אבל פליאה יוחל הדולה הוא בעיני מה שכתוב נילקוע שמעוני ח״ב תימן ע׳ נשם פול״א שבעה יעי משחה אנו למילין מיעקב ושמשון ונוי וא״נ מתנגות דעת הנר״הא הזאח נגו ועח הימשלמי ונו׳ ׳עו״ש. וגס אני באח׳ אמליהס להוקיך בפליאות הלא נימשלמי כחובות שם, ׳משנו גם שבעו! ימי האבל לחקנח משה, ובילושלמי מו״ק פ״ג ה׳ז אמלו "מנין לאבל מן החולה שנעה ויעש לאביו אבל שנעת ימים [בראשית ני] ולמיוין ובל קוום למתן חולה" [יעו״ש וננבל׳ מו׳ק ק' ונחות' שם —] הלי לך כי גם נקוגיגו ׳משלמי נמו״ק עשו עצמם כאלו לא יועו או שכסו אס וגליהם בכתובות ששבעת ימי משחה ושנעת ימי אבילות המה מתקנה משה? הא מלא, ובלמנ״ם הלכות אבל פ׳א היא "ואין אבילות מן התולה אלא ביום לאשון בלבו והוא יום המיסה ויום הקנולה אבל שאל תשנעה ימים אינו וין תולה אע״פי שנאמל בתולה וישש לאביו אבל שבעת ימים נחנה חולה ונתמלשה הלכת ומשה לבינו חיקן להם לישלאל ז' ימי אבילות וז׳ ימי משחה עכ״ל, ומ1ה חלאה שלא נעלם ממאול עינינו הלמנ״ם ז״ל, הן ובלי ׳משלמי כחובות והן ובלי הייושלמ׳ מוי ק ונוקסתו בירושלמי מו״ק היה [כנוקמח החוקי הנ״ל —]. "אין למילין ובל מקוות מתן חולה" ונכ״ז השכיל את ידיו ומשש.ומצא וחפת לשו; לבותינו ונבל [כיב קי׳ ושבת קל״ה] "נחנה תולה ונתסרשה הלכה". ולא שנה לנו בלשון לבותינו הירושלמית נוחיות שנעת ימי אבילות מוין חולה, ורבלי תולה הנא בעניינו, "מאין למילין מקודם #‘ס".?.. ובהלכות אישות פלק י׳ הלנה י״ב קתם הלמב״ס את דגליו וחשב את שבעת ימי המשתה לבתולה וגי ימים לאלמנה לתקנת חכמים, ולא פילג דיבוריה לאמל על שנעה לבתולה שהיא מתקנת משה, וגי לאלמנה מתקנת חכמים? . ובהלכה ׳"ד שת כחוב "ואפילו נמול של מועד אין נושאי; נשית לפי שא’ן_חעלנין שמחה נשמחה שנאמר מלא שנוע זאת ונחנה לן גס את זאת", והלך נזה נשיעת לב אתא בל יעקב [ירושלמי *) Hier scheint inein fteundlicher Ehacham geirrt zu haben und soll heigen: יהירה und קול יהודה (siehe die bezügl. Sidurstelle Seite 80, und אורח צדיקים Seite 26, und vergl. Zost Gesch. der Judenth. u s. Sekten, II. Thcil, Seite 370) Löwy.