Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 28

— 28 — אשל שס נפשו נכפו להציל אסירים לקוחים למוח מגלגול דמשק, יישל חילו וינלך ה׳ מפעלו, יאליך ימים לגורלו, וצדק יקראהו ללבלר, ויזכה לראות נניעם ס׳ ולנקר נהיכלו. וגס אני העני נכדי שלא אנא לפניך, ידידי אחי גידים ריקניות אמרתי להקריג לפני שלחנך הטהור ראשית חנואתי; כי נהיות׳ לומד נספר׳ הדקדוק לפני מולי ולני מה״ו שלום נ״ע נע״ס אדר היקר נמצות ונע״ס דוני שלום נדקדוק, גזר אומר לתלמידיו לכתת כללים מלמודם ומכללם שם את עינו עלי, ומהרתי לעשות גזלתו ולקחתי עטי גידי וכתנתי את הכלל הקצר הזה (אשל מנחה שלוחה היא לאדוני) וקראת׳ אותו נשם ״אמרי שפר" כי שמי נקר נו; וכאשר הנאתיחו לפניו שמח לנו ויגל כנודו ואמר: עתה אדע כי לא אנוש משגרי ולא אכלם מתוחלתי! נק אס יהיו לרצון אמרי פי לפניך קחנו ועיניך שים עליו ואס תמצא נו איזה שגיאה אס מצדי אם מצד המעתיק תתקנהו נחסדך, כי הלשות נתונה נידך, ואס תרצה אדוני להוציא אומו על מככש הדפום, אז אז^ג כי מצאתי חן נעיניך, ולא תאנד זכרוני מלפניך. נם זאת אודיע לאלוני כי יש לי חנל א׳ נעיר טארנאפעל, שעו מה״ו משת טענעננויס רך נשנים ואג נחכמה ונפרט נלשון הקדש, חוקר ושלסוף אשר זה כמה שנים ננסעו דרך עירנו נקרני נניתי הענוה ועשת עמי הכירות ואני מתעלס עמו נאהנים, והוא כנדני נס׳ "ירושלימה" אשר נעתק מאת החכם המלין המפואר מה״ו מנגלד ל ל שטעלן נ״י ונספר "לקונו׳ קדמוניות" מאת הסכם המפואר מה״ו שמחה סי נסק ע ל נ״י יהי מכירו J^־ נרוך! ואתת אדוני וידידי משוך חסדך ליודעך ותקלני נגני ס׳ פ ו כני יצחק מחנרת כ״ח ותשלח לי ניחד עם תשונתך לאגרת׳ זו ההולך למעלתך, רק שתקצונ הסך שתתן נעדו ואני אהיה מוכן לשגר לידך מה שמוציא מכיסך, ני נעירנו ואפילו קרע לעירנו אין ננמצא לקנות, ואז אדע כי מצאתי חן נעיניך. הוגעתיך ידידי הוגעתיך נדנריס לנים. כל רוחי הוצאתי לפניך כרניניס, ואס שגיתי נכתינה, תכסה אדוני פעמים נאהנה, ולא תשכחני ולא חעזנני ולא תרדפני עד דן וחונה, נעד קלקול הכהינה. אשל לא כהלכה ונתינה, כי טרדות׳ מלונים נמשא עמי ונצרכי ניתי חעזונה; ערכך ח׳ נכל משלח ידיך גרנות הטונה עוד לנות נשנים, והעושר וחכנוד גס הוא יגדל ולא ידל כחפצך אדוני וכחפץ דורש שלומך וטעמך נלג שלם ותמים כל הימים, מננדך ומוקירו יוסף נלא״א הרג אנרהס לעאנאוויטש. עיקל שכחתי לכתע, מהשכחנת אתוני נמכתנך אצל ר׳ אלי|הו נשיצי ותלמידו ל׳ כלנ ז״ל: "אכן כמדומה לי נוטה ל׳ י צ ח ק נן שלמה נספרו לדרך אחל" * אולי מה שכתג מה״ו יצחק נ״ע נספרו אור הצננת שעל כ״ז נהתנצלותו וחתימת ספרו דגלים אלו: "ואמת שהרג נעל האדרת עשת חסד גדול וטונה עצומה לישראל וחנל ספר דינים והקל הגנתם וקנן המפוזרים אע״פ שלא חדש דנל מדעתו, עם כל זה נתולאת קשת הראיה לא נמצא נפיו נכונה, ונעיקלי האמונה לא נאמנה את אל לוחו." אלו הס דנליו, הנה פה איננו רומז על ניאת המשיח שהניא הרג נעקר עשירי רק רומז על. עיקר התשיעי שהוא מדגל כהשגחה שהלך לנינו אליהו נ ס י צ י אחרי דעת הפילוסופים