Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 24

.ואם כדבריו פהמהיגם הלז לא הנין פפה ענייה ולא היה לפניי קפל מנכי העני׳ היאך יבול 'לחשב מלה ביה הנהונה פה לקוייה הלא לא הי' לפניו קפי העני׳ כלל וצא פיח ושיג לו ממנו <!? הן אמנם גס זה לנו ראיה, ני המסיגם הי' מילדי העניים וכי בבני יעקב נפל סלקו וסבל נמלהו. ד' יפיל סבלך בנעימים וינסילך גדולה כנוי ויקי נאוה אוהבך מכבדך ימוקייך. H'.JM קטלה המשכיל מהי״מ ו ו י p מ א ן חיוה נ״י צדק נאמיו ״ נקויה ההיה “ צד פ״ו מכ״י מחניה ל׳'נ, כי לא לאיה׳ המגיד שנה חמישית נומי 21, נ• נאמה זה פנהים צא הגיע המגיד ליד׳, כ• החיש מאסטיאווא (לאה כ״י מחניה כ״ח צד כ״ז) אשל שלמהו לי מיי שנה נשנה נגד ני וצא ׳זכרני עוד; אולם אם יאמי המשכיל הנ״ל, כי דחקה׳ עצמי להגיה נמדיש קהלה א' גי: "נזמ; שישראל עושין רצונו של מקום ושכינה ניניהם" (עיין כונני יצחק מחניה צ' צד ׳"א) הנה אהמה מאד, כי ישפוט שפוט על נקלה מבלה׳ שינחו; היטב דבלי אס באמה דחוקים הם, אם לא׳!‘ הכזה נקיה ההיה, אם נאמר על דני׳ א חלים: דחוקים הס, לחוקים הס, דסק עצמו להגיה ולשנות כיוצא באלה מבלה׳ שנביא לאי׳ לאמהה דברינו? הן אמנם אלו לא מצאה הגהתי במדרשי הנ״ל חן בעיני חכמים ונבונים החישה׳ (כי אין נפשי אל מחלוקה של מה בכך ואשי לא הגיע ממנה הועלה כלל) אולם נאשר לא כן הדני ונהפוך הוא אלה הקכימועמדי בלבנם וננפשס ואמרו,’ישי כחך שהגהה, אמיתי לא עת להחריש ולהתאפק; למען לא יחשבו נאמת הקוראים הצעירים, כ׳ הערת ו וייס« אן נכוחה ואמתיה והפעלתי- נעלה ומבוטלת לא שיירא ולא קימה. _ ליב אייזלער. מס£יק .Von I. W. Back, Rabbiner במערבא כי נסיב אינם אסהא, אמדי ליה הכי: מצא או מוצא? מצא, דכתיב מצא רוב, מוצא, דכפיב ומוצא אני מל ממות את האסה! (יבמות ס״ג בי) מסל הקדמוני הזה גפי אנשי ארץ הקדושה, אשר כל דבריהם בהשכל ידעה״ על פלס החכמת ומאזני הישר והטוב — לפי דמה׳ הקצרה, לא לגד ננל מקרה קל כזה — יען כי החכם בחכמתו הנפלאה אצל הטוגה בנשיס אמר לשון מצא ואצל הרעה לשון מוצא — נוסד, כי אס הגדילו תושיה אץ! בזת, לתת עצה נכונה לאיש ואיש, אשר יתאוה לעזוב אביו ואמו ולדנק באשה נעורים פימת חיקו — איזה דלך ינחר וייטב לו — ישמע לחכם ויחכם: ואען ואמר, כי תחכם מכל אדם דגל גדול דינר באלה מאמריו — כי אין חכם כבעל נסיון, והנסיון היומי יעיד ויחזק כי אמת בפיו, וכי בדעת וגעלמס שכל את לשונו! האשה מנחל יפי יצירי העולם, אשר ברא השם לכבוד ולתפארת האיש, לחזרה ננועמה, ולהתעלס באהבתה, למען יחיה חיי נעימים, שובע שמחות את פגיה ויראה זרע — כל כבודה פנימה, בהיכל קודש אהלה! כאשר מצינו נמהוללה בנשים: "הנה באהל" ואצל יעל "מנשים באסל תבורך" בחוץ לא תראה ולא תמצא, ברחובות לא מתן קולה — ורק אס כל מיינה נ^ניה לתרבות כבוד ביתה בהצנע לכת,, לעבוד ולשמור גץ — עדן היכלה, לבל יבוא זר אל הקודש לחללו, ולגדל ולחנך על פי דרכם הילדים אשי חגגה אלהיס וכל ישעה יחפצה למצוא חן ושכל רוב בעיני בעלה — לא תבקש גדולות לעשות מם נאלץ — כי אס כשושנה נוטפת מל בחדרי ביתה משכון ועיניה תמיד צופיות הליכות ביתה, למען יהיה דבר רבור על אפנו... אזי מת טוב ומה נעים שבת אתה,, להתענג מזיו יפיה ומצו^ נשיקות שפתיה... אך, אם מהמתוק יצא עז, אס האשת כאחד האנשים, תחקור בגדולות ונפלאות — העזוב פלכת ואושר