Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 20

20 — הצדיק כלב לזר והוא שונא גם לאלה אשל ׳שימו גדי ונעלם ולס׳ז נלאה שהי' כ זיג לפניו ושונא סוקעי (השלש ,חקע' הולאהו שילוש השימה והנעילה גלגל מה בחוק ויאוול פה בגס־כי. מוקליס) מ נ ע מ ס גלי ואולי היהה כך נהסלה הנוקחא העיקליש ואסל כך נהק הוו״ם ממקומו הלאוי ונסמך אל מנה הוקע׳ ונההוה "סיקעיס" וממלה "מנטחם' נעשה ,גוטס*. ומליצים יסמכו עושל — וענדני להעי! (הלגום של "לצים") נחל עוהלא. נלאה שהי' לפניו המשל,א י ל ו צ ו א ק ל י משד. כ; צלקה לחיים ומללך לעה למוחו — היכנא מ! לעגל צדקחא לחיי נעייו ודלל׳!- נישתא נעיל למוהא. לדעה המתלגס יונן המאמל כ6לו כחוג "עושה צדקה" והוא מסוגל לדעחו עם המאמל שלפניו (עיי! שם) ופילושו כינו שזורע צדקה שכרו אמה (ודזלע לצדקהא קושעא הוא אגליה) נן העושה צדקה שמול לחיים ח" על ומלדן» למה שמול למוח מוח נצה. והוא גאמח נילוש יקל. ועיין הללג״ג שנם הוא שילש המאמל נזה הילך. יד ליד לא ינקה לע — המושיע אידא על לגליה לא מזדכי מן נושחא, רצינו המושיע יד על לגילו נהכוחו או להזיקו לא ינקה והוא כעין מאמלס ז״ל שמוח לנה פ' א': מכאן שמשעה שאדם מלים ידו להכות לגילו אע'פ מלא הכהו נקרא■ לשע. נלאה שהי' כחוג לפני המתדנם יד לך?5 לא ינקה!"(J גלשו! נופל על לשון. ומלוה נם הוא ׳ולה — ומן ד מאל ך. אן> הוא ילין- כלומד או שמלמד לאסלים אן! הוא ילמד ע"• כך והעירני המשכיל הנ״ל, נ• ע״ד שאמלו מז״ל (הנסומא פ' הממה) ני לקל עוג נחמי לכם חולש׳ אל שעזונו שנשאל שמולה אס עושה חליפין יש לזה הספן של זה משא"כ אם למד איש אח לגילו עני! אלד, למען שילמודלגילו עמו עני! אחר א״פ לכל אלד שני עניניס נידו. ונלאה לפ״ז שהי' הנושלא לפני המפרנס ״ומול ה". מונע גל •קנהו לאום — מן דכלא ענורא נאוללנא נשנקזנ׳ לגעיל דננו׳ רצונו מי שמונע גל ממנור אוחו, נשעה הדחק •עזנוהו האנשים לאויניו. הנה היה כחוג לפני המחלנס נמקום ׳קנהו לאום יעזנוהו לאויניו עוכל ביתו ינחל לוח — עכר ניחיה יריח פסחא חלנס כאלו נחוג יגאל "מ ו ק ש", הן צדיק גאלן ישולם c!b כי רשע וסומא— הן צדיקאבאלעאמחחשןולשיעיולעיאישיפין מ! ארעא. נושמח הממרנס משונה כה מכל וכל מנושלאחנו, ני נראה שהי' כחוג לפניו: הן צדיק יידע ארץ ורשעים וחומאים;סופו מן הארץ. פ׳ י״ב, ושרש צדיקים יחן — ועקרהון דצדיקי נ ה ק י ס. חינם כאלו כחוג יקום או יעמוד. אויל גיוס ׳ודעיכעשו — שעיא כד יומא «ודע רונזיה. תרנס כאלו כחוג י וד ע או יודיע כעסי, פ׳ מודע הוא האפעל הממי! אל ההפעיל״יודע' יפיל אמונה יגיד צדק — מן ד מ ק ה י ד ה׳מנוחא, חרנס כאלו כחג ע ד אמונה, והוא מקגיל לפ״ז אל חלק השני מהנהוג ״ועד שקלים". ועד ארניעה לשו! שקר — ו ש ח ד א מסל להב בל יש נ א דש ק לא קיא במקום וער "ועד", להיום מש ח להג החדגום של ממהר, רנה היי הנישלא לפניו ועד ממהר גלש ו!”שקל מה שאין לו הגנה נכונה. לא יאנה לצדיק כל און — לא שפיר לצדיקא. מרגם כאלו כסוג נאוה וצדיק עש ציע«ע לעש פראממען ק"! אונלעכט דיה אונרענע צו מהון. לב כשילים יקרא אולה — ולבהו! דשכליעג׳ ידיע ח א הנה הי' המשלא לפניו ישנא ד עש. ולוויה תהי׳ ל«? — ורמאי ןה1ן 5 -bpnbי)לו ־שיב ואמין י ר מ יה יהין! לעם O' י״ג, הון מהגל ימעט — מזלא מן עול א דמייה יזעל חלנם כאלו כחוג הון "£^ול־ יעעע. חוללת ממשכה מהלס לב — מן דמשד׳ ל מעדרי עב מן 7סל׳ נשב לא כונסו מ׳ שמוליך המעדר בשדה הנה והנה כדי לאסין> ולקניין חנואה או חנן על ידו (עיין ערוך עלך מעדל) טוג ממי שהוא חולה בטחונו גדנר מה, ואולי הי׳ זה כעין משל שגוי נפי ההמון, אשל ׳גלול הרעיון: טוג מה שהוא בידינו ממה אשל אליו עוד נשא אה נפשנו" אולס נעצם ממני איזה נושלא היסה פה לפני המחלגם הקולי, ואולי חלצס רק לפי העני;. ודרך נוגדים אייזן — וארלא סקיפא דבזוזי ח׳גד. כאלו כחוג זדיך ’נוגדים האגד. סאות נהיה חעלג לנפש וחוענח כסילים סול מלע — רגהא דיאיא סנשסנפשא ומלחקחא דקכלי פליקא מן ׳דיעחא. תרגם כאלו כחוג ח או ה נאוה (ודין!יך געליע* - ־׳גר חחוצט) ונגר העיר הסכם שד״ל ז״ל ננושפוש הניל צי קייס כי מלח "מן ידיעתא" קשה להולמה ושהוא אולי עיש, צ״ל ״מן נישא", יג אכל ניי לשיש — רנא אכיל