Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 16

— 16 — Exegese von Latzar Horowitz, Rabbiner in Wien. ועיבה לה׳ מנחת יהודה וירושלים בימי עולם ונשנים קדמוניות, ביטי עולש כימי נה, ובשנים קדמוניות, כימי הבל. (ת״ב ם׳ שמיני מ״ר ם׳ צו וב״ה בילקוט מלאכי ג׳) קימו וקבלו רל המון בית ישראל מגדולס ועד קכיכס מימות עולם ושגרת דול ודול, אשל בענין עבודת השם בתחנון ובתפלת ובשמירת המצות הכל הולך אחר כוונת הלב והסכמת השכל אל הפועל החצוני, לאשי אין תכפר ויתלון לפעולת אדם או בדבר שפתיו בכמו אלה המיועדים לה׳ וקרבת אלהיס יחפצון, בלתי אס ילוד אליהם שני אלו כאות הנפש שתם השכל והרצון, בהן נודע אמתה ענין זה ממה שגזרו אומר קדמוננו ז״ל תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, ועל כן העיבו ליאות חכמינו מסדרי התפלת ז״ל לפתוח השעל, שעל העזרה, לברכות שמונה עשלה, בתפלת אתה חונן לאדם דעת וכוי ולסגלו בבקשת יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי וכוי, יען שני אלת כחות הנפש שום שבל ושומת הלב הן המה עמודי התוך לכל תהנה ולכל תפלה ולכל אשר ידרוש האדם מעם אלהיו ביום קראו אליו, וכן נאמר מאדונינו דוד המלך ע״ה ביום צומו את בנו האהוב החכם מכל אדם, דע את אלה׳ אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה (דיה א׳ כ״ח כיי) ’לצה, לאת בני והשתדל בכל עניני עבודתך אס ה׳ אלהיך שישתתפו לעצם הפעולה גס כתות נפשך השכל והלצון, כי אך על הדרך הזה תהיה תפארתך ותפיק רצון מתי אס תענדהו באמת ובתמים בכל לבנך ובכל נפשך. והנה איתא במייל ונילקוע ע״פ ויבן נח ונזבח לה' וז״ל ויבן כתיב נתבונן ואמר מפגי מס צוני הקנ״ה ולינה בעהולים יומר מן הטמאים אלא להקריב מתם קלנן מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו׳ ממוצא הדברים הללו אנו למדין אשר לא באפס דעת ובאין הבין היחה העבודה מעם נח, כי אס במועצות ודעת ובגינת נבונים הקריב קרננו לה׳ לריח ניחח. ולעומת זה נאמר מקרבן הבל(בראשית ד׳ ני) ויהי מקץ ימים ויבא קין מפלי האדמת מנחה לה׳ והבל הניא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, הרצון, הנה הפרש לב ועצום היה בין האחים המקריבים ואופן התנדנותס את מנחתם לה׳, כי קין בעצם טבעו המודבק ברגבי האדמה ובמולשי ההשגמה לא מצא שגיא כח לישא לבבו אל כפיו ולתרים לצון נפשו קודש לה‘ במנחה ההולכת לפניו, והרי נאמר לק ויבא קין מפלי האדמה, יען לא היתה מאתו יק מעשה, ההבאה לבד לא זולת, אך לא כן אחיו כי הבל הביא גם הוא וגויי״ל לא לבד בכורות צאנו וחלביהן כ^ אס גס את כחות נפשו ולבבו הרים קדש והביאם לה', ומעצם היתרון לב הקת אשל למנחתו על מנחת קין אחיו נאמר כמו כן וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו, כלומר לא לבד אל מנחתו שעה כ״א גם אל הנותן, מנה אחת אפיס, על התנדבותו בלב שלם ובנפש חפצה השקיף ה' ממעון קדשו מן השמים. ומעתה מה נמדצו אמרי יושר חז״ל הנ״ל המיוסדים על דבלי החוזה מלאכי ומפיקים אורה על אמתת הדבל אשר דברנו, כי אך בזאת חפן ה׳ וערבה לו מנחת יהודה וירושלים אס גם כחות הנפש השכל והלצון בקושרים עם עצמיות ההכאה, כאשר בימי עולם הקריב נח קרבנו לה׳ בתבונת כפים