Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 14

/ — 14 — מציאות בכל ובכל חלקי הכל שאס יממה העדל ידיעתה לשוס דבל יתחייב העדר מציאות מהוהה באומו דבל לפי שמדעה היא מהוסה אינו דבל חוץ ממנה לפיכך אס תדמה שום הסלון בידיעתה אומו הסמן בעצמו הוא המדומה במהומה ואס תאמל שהאל ית׳ משיג המושכלים לא המותשים כנר חייבת הסתלק מציאותו מן העולם הגשמי ונעשית אז מהותו מוגבלת ובלתי שלמה לפי שמצואה במקצת הכל לא בכל מתחייב היותו בכל עם העדל ידיעה בשום חלק ממנו במצאה ג״כ מחייב היותו ואינו יודע אנה וזהו סוד מופלג נעלה על כל מחשב ונשגב על כל העיון ית׳ האל ממחשבות הכופרים מעלה הראויה לו ואל תשבש דעתך בשינוי מקומות הארציים מצד היותם קצותס נאים וקצתם מגונים ר״ל מטונפים כי הכבוד הפשוט המצוי בכל אינו אוחז במקום אע״ם שהוא בכל מקום ובזה עיון דק מלבד שהדמיון הוא הנמשך אחל הנאה והמגונה לא השכל הנבדל אמנם יש מקום שידמה בו שפע כחו יותר ממקומות אקלים והנה ניצוץ השמש יתפלש במרגלית לא באבן אע״פ שהניצוץ פוגם באבן כפגישתו במרגלית והמבין סוד גינת אגוז שאליה היתה כונה הירידה יריח מרחוק הוד רוחני וירגיש סתר טבעי הנלוה אליו ולזה כיון מאמרם ז״ל בית המקדם שלמעלה מכוון כנגד שלמטה וזהו הוד הל ציון ירכקי צפון וזה אמת ויציב ונכון וקיס, ואיזה בית הרואה והנה הביאנו העיון השכלי והמחקר ההכרחי להודות בידיעת האל ית׳ כל הדברים ואין שום דבל ולא שוס מעשה ולא שוס דבור ולא שוס מחשב נעלם ממנו וכי מציאותו נאמת הוא העין הרואה והאוזן השומעת בלי הפק אלא שמהות השגתו והשגחתו בברואיו נעלמת ממנו מפני שאין דעתו ענין נוסןפ על מהותו אלא הוא ודעתו אחד לפיכך כשם שאין לנו דרך לעמוד על אמתח מהותו מאותו צד עצמו כך אין לנו דרך לעמוד על אמתת דעתו ועניין עיון זה סותם מוצא הספקות המדומות כשמיעת האל ית׳ תפלת האדם, וכבל סלק דוד ע״ה ג״כ זה הספק אצל כל מודה על האמת ונטלו מעיקלל באמלו הנוסע אוזן הלא ישמע ואמר הנביא היסתר איש במסתרים ואני לא אראנו ואל סוד היותו בכל והכל נו העיר נאמרו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ואמי ישעיהו הנביא ע״ה מלא כל הארץ כבודו. פרק ל״ב בפרשת תולדות יצחק סוד עניני יעקב ועשו והעניין המנוון נגזרת שמותיהן וסוד וידו אוחזת בעקב עשו כגל העירותי אליהן במקומן וסן סודות מנבאים עתידות סתומות שכבר הוציאו זמניהם הקצובים מקצתן לידי מעשה, ובן בפלשת וישלח יעקב סוד ויאבק איש עמו וכן ויגע בכף ירכו בנר הרחבתי המאמר בחס ג״כ במקומן. ונפל׳ ויחי יעקב אמר קחס נא אני ואברכם לאיתי להרחיב המאמר קצת הלחנה בענייני הברכה לפי שיש בכללה קצת עיון מסתרי חורה שאנו מכוונים אליהם ואומר כי הברכה צריכה שתהיה מקובלת מפי המברך אל המתברך כי נאמדו פלוני שלא בפניו אינו מברך לעצם האדם שהוא מתכוין לברכו בי אס לאותיות שנבנה מהן זה השם שנקרא בו אוח סלוני ונמצא מברך להנחת השם המקרית המוסכמת לא לעצם המתברך לפיכך אמר בברכת כהניס אמור להם והעד יברכך ה׳ ושאל הברכה שהיא נאמרת כולה לנוכח המתברכים פת אל פח ואמרו ז״ל כת תברכו פנים נפנים ואמרו עס שאחורי הנהנים אינם בכלל הברכה וכן שיחיה המברך שלם כדי שיצייר השם שהוא מביך נו ציור אמתי כאמלס ז״ל כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש