Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 12

12 — V השכל1 הוא עצמו והדי נמצא מזה הצד מהמשל נפעולות קונו שהם עולם השלם ועולם האמצעי ועולם העליון, והעניין הלניעי הוא שישיג מציאות קנה ראשונה אל הכל כפי אשל תשיג יד השכל האנושי ונמצא אז קונת ישות תמידית לעצמו כמו שהוא עליו הראיות החזקות וזו היא שלמות הנפש הפילוסופית ע9 היותה נותנת שלמות למצואים אחרים זולתה ׳וביאור זה הוא שהיא מנהגה ומישרת את אישי המין האנושי אל השגת האמת ומתקנת תקנות ועושה סיימת להשלים בהם אנשים החסרים בקבעם אס חסרון התקוני הגוף או חסמן הקוני הנפש ובזה היא נוסכת צורות לכל איש ואים מאישי המין לפי שאותן הצומת הן כונת מציאות בני אדם התכליתיית ר״ל הצורות העליונות שבהם מסעצמין לפיכך נמצא זה הנביא פועל צורותיהן מזה הצד ל״ל שמוציא אותן לידי מעשה אחר שלא היו מצואות אלא בכח בלבד ובזה ננמל תקינן ועשייתן שנהן מתעצמין חכו עניין ואת׳ הנפש אשל עשו בחרן ניעס מלה וענינה הקרוב אצלי כבה חברתיו בחיבורי הידוע בכלל טעמי המצות. סרקיל׳ בפרשת וירא אליו עניני הפרשה זו קשים מאד אצל השכל ורוב המפרשים הנמשכים אה* דבלי חכמינו ז״ל באמרס בעכיני מלאה זו נהפכו בהם צד אל צד כי עם היותם סונריש שהיו מלאכים רוחניים ושהדנול עמהס ואכילתן ותנועותיהם ודיבורם הים במלאה הנבואה איך היסה שרה שומעת דבריהם פסח האהל וכל דברי לוט עמהס וששלחו האנשים את ידסוהביאו את לוט אליהם הביתה והתימה גדולה מה שנסבו אנשי סדום על הביס ושהכוס האנשים בסכומם תיתכן שכל זה היה במראה הנבואה שאס כן היאך בא זה הספור המגונה בתכלית הגנאי עליהם בחנם כל שכן אס נענשו עליו בכלל שאר העונות הקודמים וכמו ויחזיקו האנשים נידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו ועוד שלא מציגו בכל הכתוב סיפור ולא רמז שיורה מל היות לוט נביא מקודם זה באמת הוא שבוש גדול אצל כל מעיין כי יצייר בדעתו שהיו המלאכים רוחניים ממש אמנם העניין הקלוב והנאות לשכל הוא הנמשך אחר דבר הכתוב הוא שהיו אנשים מבני אדם אלא שחיו גדולים וחסידים עובדי הש״י או נביאים ראויין להיות שלוחין ולהראות נפלאות על ידם ולא גלה הכתוב שמותיהן כמו שגלה ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון ואמרו •במדרש שהוא שם בן נח, ויהיה אמרו ויאמר הי אל אנרם למה זה צחקה שלה מאמר אהד מן השלוחים כאמרו בעניין רבקה ויאמר ה' לה וכן מצינו בגדעון וירא אליו מלאך יה' ואחר כך אומר ויאמר ה' אליו כי אהיה עמך וכן והי אמר המכסה אני מאברהם וכן אמרו וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם הוא כאמרו וירד ה׳ אל הל ׳סיני -ר״ל שליח שהיולד היה אור נברא בלי ספק והוא המתואר במקום הזה בכבוד השם ית' והנמשל כמראה אש כאמלו ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ההר כי לא יצוייר לסמוך לאל יה‘ לא עליה ולא ירידה ולא שוס דבר ממשיגי הגופים חלילה לו אלא שהכתובים מיחסים פעולת השליח אל השולח אס שיהיה השלוח שכל נבדל או איש מבני אדם או זולתן משאר הנבראים וישתנו צורות השלוחים כפי השתנות צורות השליתיות ואשוב לכונתי ואומד כי הענין המכוון במקום זה הוא שבא הכתוב להודיע צורת המראה הבאת בעניין סדום איך נזדמנה התחיל לסדר הדברים היאך נפלו מתחלה עד שהגיע לאותו מעמד ואמר ני היה יושב