Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 102

102 לכן יתן את שמו לשמצה, וזה יקצא עמיתו יען הון רב לו. כן היה איש אסד (אשר לא מכני ישראל) שונא לעמנואל מתמול שלשום וגס את אביו שנא מאוד, אך יען האיש אפרים היה נחשב בעיני יושג• העיד, וגעיני כל השופעים לכן לא היאה שנאתו לעין רואי, ותהי להננך כי התראה לו לאוהב ושנאתו נעורה בלבו, הצפינו בקרבו, ויהי כי ראה כי אבותיו נדדו הלכו זה ימים רבים, אמר בלבו כי לא ישובו במהרה, לכן התיען כי ישק את עמנואל כוש תרעלה עם יגון משוכה, ואמר יקרבו ימי אבל אפרים *) ואחשבה על עמנואל - מחשבות שקר. ומפני מה הוא תכלית שנאה שנאהו, השבת ושמע. האיש הזה היה אוהבו מימים רבים אהגה רבה, ובעת הגיע תור עמנואל לתת לו אשה וחפץ הוא להתחתן עם עמנואל ולתת לבתו עלם יקר כזה אבל אביו לא שמע לדבר הבל כי אפרים בגויס לא יתערב, לא מפץ כי בנו יבוא נביית בבת נכר; לכן התעוררה זאת השנאה הגדולה שנעשו ויה־ האוהב לאויב: והאהבה לאיבה, וזאת פעל ■ ופשה; "לעני חג פסח לקח נוצרי לאחד מסדרו אשר שם חושך מצרים תשתרר וישמעהו, ,ואת דמו מצה לבקבוק, וילע את הפגר באדרתו, ויאמר אל נערו את זאת תשליך לחצר עמנואל והבקבוק תתן נעליתו, והעבד מלא את מצות אדונו, אן> כי הימה לו למורת רוח אך מה יעשה "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו" והאכזר הלך אל בית השופעים לאמור ד "זה שני ימים עבדי איננו, אין זאת אך היהודים הרגו אותו, כי לדמו הם צריכים, אנכי בכל רחוב וקריה בקשתיו ולא מצאתיו לעת ערב היהודים עושים הפשח, לכן אתם עשו לעת ערב בקורת פן נדע מי הוא השופך דמי עבדי" כשמוע השופעים את דברו רעד אחזתם מהר עשו בקורת בכל פנה ועבר מבית לבית ומחוץ לחוץ בקעון החלו .ובגדול כלו, ובאו עד בית עמנואל, ועמנואל ישב ועשה הפשה כהלכתו ערך הקערה, בשלשה מצות, בילה, וזרוע, גס ירקות שונים למיניהם, ומי מלח על תשלמן עמדו כלים מבלים שונים אשר הבריקו זוהר דין על ארבע כישות כאשר ציה די, פתאום שמע .קול גדול, מרכבה מיקדה, שישים ופרשים ישתקשקון. .,קול המון עם רב, כלם נאספו לבית עמנואל, קרישעאך (ישיויא לו ימים רבים) מפקד צבא השופעים, הוא ולא אחר, הוא ולא על ידי שליח; מה נבהל עמנואל בשמעו את הרעש הנורא חיש סר מעל השלמן ויצא חוצה, מה נבוכו עשתנותיו, בראותו את הפגר הזה אשר מצאו מיתי אולם לא ידע מה לעשות, להתפלל לפניהם? אין רחם בדין! אך שם בד׳ אלהים מבעמו. השופעים עשי עוד בקורת, עדי מצאו את הבקבוק, ירי עמנואל לנמישתים הגשו, ונתן לבית הסהר, מקום אשורי המלך אסורים. האח!. האח! אמר קייסעאף בלבו ותחזינה עיני בעמנואל את אשר חפצתי, כל. אנשי בית עמנואל בכו בכי גדול. •דבורה אשתו לא ירעה מה לעשות איך למצוא, תחבולה להציל אוחי מרדת שחת. אמר עבור חג הפסח. הלכה אל בית מאהב;ה, להתיעץ עתם, בי צעירה היא ולא ידעת מצרת, וזאת העצה היעוצה מאהבה; כי תלך אל השד אשר בידו נתנה משפע הענושים, כי חנון הוא, והוא יחנך אם ישמע יענך; וייעב ,ןנדנר בעיני דבורה ומלך אל *) נפי פירש הא?רננ< 1צ״נ'.