Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 103

103 תשר להתעלל על געלה למען יושיע אוהו ממיצי. אך לשוא היה מהלכה בי שומרי הבית לא נמנו מדרך כף יגל איש בלא מכת3 הרשאה, לבוא, החפללה לפניהם, לא שמננו לקולה, כפתן אנומו אזנס ושגה לבימה אבלה ומפויס יאש, ובבואה לביתה לא אכלה, אך אל דודה הרבתה תאניה, ותיליל יללה גדולה ותאמר: הן מכות תרעלה, בענבי ליש מתוכה מממת נמשים ועקרבים, לא כמלנויז צרתך מה גדלה, לא תמצא מנומה י נתובו עליך רבים, ונרשתס נלכדת. במה חושך ואפלה, הן תחליף כח בחדר צלמות, הן מצאת מעון מעודך לא נתת באלה, לך שם מנוח שם מל ממות, עוד חושך ממשאון. עת תזרח השמש, ומפץ עונג ונמת תשיש כל גבר, תשמח כל ילד י ולך שואה ואמש, קרנה איננה זורחת ומלקיך רק קבר, פגע וצרה בחלד. איה מקום דודי, איה מקום כבודי? קצתי בחיים, למת לי התבל בלעדי תודי, זולתי ידידי לבו לתהו שמים, לבוהו והבל! למען דודי ארמפה, למנגן שואת ומשואה יגע לא אנוח, יומי בי שלהבת אליו אני אצפצפת, אליו אני דואה למען אמלא חיים ברוח, עמו אנמי שבת. י שישנת נחמדה, חכלילי עיניס, פתאום אבדה, תאות החיים, נחמדה פוריה וכזהב מזהרת יחידה שאיה חמדת תפארת. איה תיפפיה, מדוע נעקרה, הן היא ניפיה, מדוע לא נשמרה? שאל כל אורח יפעת העין? לב מרה תשמח ותה* לעין. אל שושנה הנעימה, לחבצלת היקאה, «כעש וזעומה, ויאת צלה, יעלי נמשלת אליה דמית לא זחלת עת שליו היית. אלמה מדוע, תרדו צלמות שאלו מכוריך? ובפי אין מענה ואני נגוע, נפשי נעצבת מל לי מכאוביך, אני נגש ונענה. היי שושנה יקרה! הוי חמדת החלד הוי חמדת לבבי, חמדת נפשי ורוחי הן היית תפארה, מעת היית ילד «ה יגדל'כאבי, גס מיי שיחי. אנה פנה דודי, היפה בין אנשי קרת אנה הלך הדרי, משכנו איהק אנה חלף הודו, פאר כל תפארת איה, מקום יקרו, הה! אז אמצאהו! (ההמשך במחברת הבאה אי״ה) אהרן דארנצווייג׳ מכל פגע ואקון, הן נשמור נשמרת לכל פיד וצרה, לעוג לעגת נצח בביתו ששון, תהו, אמוד אמרת יעמה ממיצר וקערה, שאוג שאגת " Beitrag von Joseph Münzer. ( בשאון ובקול המלה טובעת בין מצולה מרחוק עינה צופיה. היונה והדבורה כבין עלי הערבה יונת חן ישבה דבורה פוערה ועניה *) כעסק חששי מאשכנזיח . 1