Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 101

קייא «שכיל אם ראו בבית אפרים אבי עמנואל, כבוד, עושר, ימת, יי6ה, יעל אלה עוד בחור יקר אשר אין על עפר «שלו ולא ימהרו לזווג זווגיס? לאיס אשר אלה לי, לא יצא חפשי «ממת ידם. ובלי מפונה ׳ גם: אפרים "®ן לקיים מאמר סז״ל "בן י״מ לחופה" ובכל עס ועונה לא שמע אפרים אך פוצה פה ומצפצף «השדכנים. קול ענות גבורה במחנה השדכנים זה בכה וזה בכה, זה יאמר כי בת ... נכון לבוא בברית עם בחור יקר עמנואל, וזה יאמר לא אך עלמה זו עתידה להיות נגדו עזר ומן השמים נסמן הדבר, כה יריבו ינצו, אלת לאלה ממללים, ואלה לאלה מקללים, עד שיכבסו פשרה ביניהם, כי דבורה בת תהי עזר לעמנואל, והמה עשו תדבר במהירות רב, ואבות דבורה באו לעיר .. מושב אפרים . . קוף דבי בצעו זממם ונעשו מופה וקידושין כדת משה וישראל. — כשכון אפרים שליו וככפיר בוטח על אדמתו באין מפריע ובאין «שבית־ מנוחה; וראה עונג ונמת בבנו בן יקיר לו בן נחמד, מה רותה שממה נפקו ורוחו יחד. הכה כמו איש אשר ישב בדד וגלמוד אז עשתנותיו יביאו לפניו דברים זרים אשר כבר חלפו, או את אשר לא היה ונברא, הוא כס המדמה (Einbildungskraft) אז ישמח: אדם וישפל איש, מפני תרעפיו אשר הבהילוהו. כן בעת ישב אפרים בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוקף, אם אמנם כי זה שנים רבות נשכח כמת מלב אפרים, אולם עתה הזכיר כי יותף בנו הקטן איננו, מה מאוד תמר מפחד בשרו פן בעמים עלילי לב הוא נתפש ויהיה כאחד מתם לכן גמר בדעתו, כי ילך לבקש את גנו בארצות שונות ובבוא אשתו לבית אמר: "הן זה ימים קבירים הלך מאחני בן פורת יוסף, וזאת לא יתכן בעיני אלהיס כי לא נחקר ונחפש מה חיה לו, לכן הסכת ושמע נסעה ונלכה עלי הדרך אולי: נוכל להצילו ממוקדי נפשו". הדבר יצא מפי אפרים ופני אשתו נמלא שממה וגיל כי היא אהבה אותן במאוד מאוד, אך שאלת אמת שאלה ממנו, הנה ד׳ ברך אותך בכל, הונך רב, ועל מי תטוש את כל אל<*? הרגעי אשתי הסירי הדאגה מקרבך עמנואל יעסוק בכל המסמר והקנין, וישים עינו גם על עניי העיר כי צדיק חמים הוא, וייטב הדבר בעיני אשתו ויעשו כן, מיש קראו לעמנואל ויספרו לו כדברים האלה, לכו לשלום ענה עמנואל, ודי אלהים יצליח דרככם יתמלאו את בקשתכם, וישקו זח לזה ויבכו עד כי עמנואל הגדיל. וישימו לדרך פעמיהם. עמנואל הלך בדרך אביו לא פנה ימין ושמאל מכל מעללי איש חמודות; ימיים חלפו, ושנים עפו, זמנים הלכו, וחדשים בלתו, ועמנואל לא■ ידע ולא שמע מאביו ואמו והוא מצח סן בעיני אנשים', אך איה איש בחלד אשר יאמר שונא אין לי ואוהבי כל איש ואיש? לא! מימות עולם עת ברא ד' תבל מתוהו וביהו זאת צרעת ממארת, הקנאה השנאת, שניהם יחד המת יארבו לכל איש זה יקנא את רעהו על אשי הוא חכם *) ממנו *) ובימיני אלה הה! רבים המה המקנאים אש אנשים אשר בס קננה דעה יחבונה, הס נבערים מדעה, אך להח בכל מגרעה, מכמה והבונה אץ בקרבם, ולא •יעו ולא יבינו מאומה אך לשאה קשר אפהנז או צרשח חחה אצילי ידיחם למען ׳עורו עיני חכמים מסוכמים ואס יבוא אהד להם ויאמר קראו נא זאה אן> חם יפיגו אמרי אמה; לא ידעו פשר: ומעולם זאת מנןוח אשר לא יוכל לתקן.