Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 98

מנוחת? תהי בדממה תחת כסא כב1ךןז. יאור באור החץם ׳ יראה טוב בעמלו ועת בחפץ שמים ״עוד!עט1ד לגורלו* 1 — הבט אחי! מי8טים לאות מהרת אהבתנו תקריוץ לי עינים תשא פני ותרצני. רצה כמנחה אטרות׳ כאבל דברתי אלין? וכנסכי קרבן דמעות׳ .- ,״!1. ־1• . - על מזבח לבבןו. עתה! מספד שירי אכלה. ואלכה טעליף אחי אהובי:קירי! לעד בל אישכחןזו משה.איצי ברעטטהא*לץ. הנצו פרחי נעוריו באדמת גן החיים טלי עוד לן בקצוריו י ושרשו אלי מש הרחקת ממני אחי< י השלכת כזית?עתו גזעיו לארץ ישחו ואיה איסוא תמורתו? בלי אתאונן באמרותי למשפט צדק'חרצת אתה אלהי אבות׳ טיוב וישר חפצת. שמע קול ישועתי 'בהתחנני הייום בעדהו דאה אגלי דמעתי ואן? רחם תרחמהו. יאשר חלקיו ברמה \ י < < -י י להזיות תמיד בניועמף רן-^ךץ ^ן-ר .Von Ahron Dornzweig ק איש בעת על צורך יום לירך, כי 5ו יגעים *«צאו «vir : הבושמים על ריק לריק יגעו אנל. קווי ד׳ ימליכו כס: אם בעבודת אל תכל ימיך. תהיה פאר על ראש בני עמך: כי אז משנאיך לך יבסשו. ונרו3 ג־אונך תהמם קמיך: (תמכמוני שער התשיעי). הלילה פרש משות אפלתו, כוכבים אשפו נגהם, משך הקהר בצאתו, ולא יהל אורו, אופל וצלמות תנוח עלי כוכבי כשף,. המתנוצצות כעין נחושה קלל; כמו נקודת הבקן> אשר עלו זהב המה משובצות, מה מאיד יבריקו זהי רב, כן כוכבי ליל עת במראה תכלה עשה פני הרקיע המת ותם אור יקרות, אולם עתה לושה במנצעה קדרות בצננין> שואה ומשואה, נמכשה מושך וצלמות המזרות עשפו; גם תירס אשר כמו כדור זהב ינוצן «במתי השמים, גם עלי פרמי חן וצבע רקמתים ישלח קוי זהרו, על שושן ועל חבצלת ועל יכל פרי