Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 87

87 לחיק עש« לגו מדי דגלו גשייש ״מאשש", — לד 61, שיי ,«הצבי ישראל" מידידי המשכיל א מ "מ נ״י יפה אף געיס, אפש כי נשמטו ממם איזה העלוה המייכוה להענין שידונר גו (לאה הנשר להמנשר שנה א' נו') וגס אנכי נהגתי שיר דומה לו «שפלי "משל ומליצה" אוה ל' (עודנו נכהוגים ת״י) נניאור המאמר: צגי אמר ואני אשיר עוזך וגוי כי היית משגג כי (פיק שירה ה; ועיין כנף רננים שם). — צד 63, הי. ראן ע נטה אל לא הגדיל נשילו נין זכר לנקנה. — צד 67, מכתג מהחכם הגגיר י' שלמה פרענקיל נ״י, דרך חצי קשתו דגר מר וגני לש״ף (אלו מזייף ן) הגניה אף בלשון מדנית גדולה, להקטין ולהשפיל את ידידי המנקר הנ״ל ולתפוש עילות, ונלעג ונשנון מפן לימון נפש ננקיון, ויריג את הכהן נחז־ה, ילא זו הדרך! — — צד 84 יאקג צגי הלוי האריך למענהו בהעלות והתנצלות, ולא שוה לנו. — צד 89, נמכתג ה' נתן אליעזר פישער, התמלטו מעטו מלים: "כי מעפא כל תיו לבן מלוף מלוף הציון" דברים חתומים ושחומים יאשר אין להם שמל. — צד 91, נאור ידידי החכם ז. ה. לויטערנאך נ״י לפי: ויאנחו גני ישראל מן העבודה וגו' (שמות הי) כבל נמלא נפי' התורה שם להרג המגיד מדוננא ז״ל — 105, "אמלית הכשילים" נאוה לו שם ״שיר כשיליס״. — צד 112, ראו גם שם הניא לנו המנקר ר ש "ף דגלים עתיקים, וגלולים יעלו על שפתו כעגלה המלאה מעיקים, וגם עלב רב העלה, שגיון ובזיון הגיון שלה! — מדי דנרי נו לא אוכל עצור במלין ואשפוך כמיס שיחי וכעשי על איזה מנקרים נימינו, אשל אדמותיהם עקשים ודרכם בקופה ישער מתחולל, להתגולל ולהתעולל להשתולל ולהתהולל, והיה במקום אשי ,יאמר לפנים בישראל: קנאת קופדיס תינה חכמה תולה ותעודה! אכן "תרבה נקודת"! כעת יאמר ביהודה; והנקודה ההיא לא תצא ממקור נינה ודעת, בי אם מנאי שטנה אכזרית נובעת, מנחלי נליעל השוטפים נזרם מים המרים לענה וקבעת, אשר חמתם שותה ריח כל מחנל מושך נקשת השופר■לתומו, ולא ידע כי מנקר מתנכר עומד עלי ימינו לשטנו, ודורך נקשת לפונו לירות חצי לעג אל מדרי בטנו, למטרת התוליו יצינהו, נעבור הרעימו להדאינהו ולהעצינהו בפיהו נאצות נמלצות לעקל ולהתנכל ונתון מגרעת, ואחר כל מוס ידרוש כזנוב ינקר בנגע צרעת, חומד לצון ועומד על נמות ישחק, נוטה כמדקרות חרב ואומר: הלא שאטיריקער אני! — ויש אשר לא ינין קרוא קפר — או לא היה השפר המבוקר לנגד עיניו — וידו נל תמצא להראות משוגתו ולתת כל הכתוב נו לשמצה, וירא כי לא יכול לו ויגע במחבר עצמו להנזות נעליו לשנוא, וזו לעגו כי עני הוא או איננו רצוי לבל אחיו (גורל כל ממנר מכם אמתי) — וכדומה, וכל המרבה לשפר בגנות חכמים וקופריס ולשום נו תהלה, ה״ז קריטיקער משובח ומפואר נל' מנקרים ונשא וגבע מעלה מעלה! — שא נא שניב עיניך קורא יקר, וראה והנה שם שועלים מחבלי כרם ה׳ צבאות. חלוצים יענדו בששת ממלקות ללחום מלחמות תנופות, למיד נו) ישימו נין זננותם ויתאנכו בגאות עשן קנאת שופרים נעלי אקופות: ובראשם ה שור המנעה והמבעיר — נאחז נשנך בקרניו גועה על בלי לו — מתענר על רוב אי־ רבוד אומר