Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 81

81 יל ייעין«קוה מים לטהרה וכל טנילויזחקו8וח למחמדיים ולכוצליס ולהעקובליס * *) , ייעמנו עוד היום מני מיכי טהרה: טהרת הדס (עיין לעיל אודות הדס) יטהריז המים, כל הבן הילוד יטהר בדם המילה (והנוצרים הניחו ג° געת הלידה טהרת המיס תמה טהרה הדס יי,) והנצניס עניו קוראים! »ואומר לך בדמיך חיי!" ") ובמותו יטהר האדס נמים ") והנצבים עליו ליטקיס. "וזרקתי5,) עליכם מיס טהורים וטהרתים מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם! ", והפלא כי המקובל המחבר את הסכר, אסר מקראיו ’ליו את המת אל מנוחתו, קרא לו נסם '׳מעבר יבק" (עפ״י הקוד אשר להיזקובלים האחרונים בנמל הזה אצל יעקב) המזכיר במעבר הנחל מתיקה ה:״ל נמיפורי היונים 4י). וגם בקצת מקומות יתנו בני עמנו איזה מטבע גיד המת, שהוא ממש המנהג אשר היה להיוניס הקדמונים, להניח מסת לשון תמת מטנע (Obolus) למען יתנוהו שלומים אל האליל הנרגן Charon (היא מרון מ״ל חרון אן! או קרון מ״ל קרון ועגלה) מחת אשר יענירהו יקירת תוגה את מעבר הנחל שתיקה בנהר אס ר ו ן (Achiron אשר ישאיל תחתיה כנ״ל. וכן עשו גת המצרים הקדמונים, בהעברת היאור נילוס. "מי מהעמים האלה הנחיל את המנהג הזה לרעהו, לא אדע, כמו שלא אדע, איך נשתל המנהג הזה גס בין בני עמנו בקהלות רבות במדינת פולוניא? אך זאת אדע נאמנה, כי דברי המשורר: ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם לאמנו מאד" (שבילי עולם ח״א צ״ג מר״ש בצאך ז״ל 5י) *0 ועוד נימינו נשנה 1860 נשמע מכה אלוה נוצליה נפאמערן הטונלים אה ילדיה; נכל עחוחי השנה נהנחל Peene . 0!) וכן המצוה גס נדה צולואשהל לנוהל הנולדים נמים. ו!ה מעשה הנוהל ה: מיד נהולד הילד העי;! אמו נסיו איוו נטפי מיס הו ם הנ״ל ואחד• כן היניקהו. ואסל ילחצו אח הילד שלש פעמים נמי לגלים מהשול הקדוש להם, ופטם אחת נמים וכל הנוגע נהילד לפני טהלהו יטמא. וכן גס כהני ההודים הם הנלהודניס אוהלים כי הילדים טמאים הם עשלה •מים אחל• הולדת אוהס. 0 ומנהג מקונלי החסידים נמדינוח פולין למול הילדים אחלי מותם לפני מלאה להם שמונח ימי המילה, דומה לאשר הטנילו הנוצליס תלאשונים גם את תמהים נילדוהם נטלם ׳קנלו טהלת המיס, גס היונים לחצו אח גוית המת לטהרה נמים קדושים הנקראים נשם Aponinima . 0,) גס הנוצרים החדשים הניחו וריקה המיס (Aspersion) התה הטנילה (Immersion) . *1) ואשר לדעת נעל מעלני לשין עלו גדיש נובר גם נמקלא (אי1נ כיא) נשמות ״ענלות וגדיש" שרצונו .Uebersahrt und Führer ו לד“ ק שם הנמל הוה נמקרא הוא "דומה" (מתלים קט״ו) מלי דומיה ושתיקה כ• המתים א למים ונשכחים מלנ נארן הנשיה, ונוכל נדחו״ל המלאך דומה שהוא לפירש״י (נרכות י׳ח נ׳) Dämon f ועל חלפים מתרגם ל מאי ן. י',) ונכלל לנו על שאלת: מי למד ממי? פלגוח גדילים חקרי לב, ומי וה •פשל ניניהם? חן נלאה כי לעדות הנהוג למד אמלן שלמה לעת וקנתו ענודות האלילים מן תאומות, ונכ״ו דעת אחד חכמי ישראל (עיין נכלם חמד השני נמנחג הל״ל יש“י!"ל צד 51! להפך, כ׳ כל מלכי האומות למדו משלמה אופני הענודה אשר עשו לאלהיהס. ונאמת ניאר החכם הצלפתי Anguetil (עיין נניספוס להעתקת קלייקער של הצעני־ אפטתטח סלק לאסון) כי נינלי דת ואמונה. חיק■ חגים ונימוקי מנהיגים, לוווי הגדות ומשתי• סיפורים, ננוד קדושים וענודחס, אמונות טפלות והויות, וכיוצא נהם, אין מיקר ואיןמקנל, וני קלע מאי לאמי, נ• נלנוה 11