Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 74

u גא מניאו, אן עתיקים, אשי לתמונה ישאיר שוכר קבר חקקים בה«■־ אמש נשתוו! י — אצל פנה ארת מהסדר, יוקב על הדוס ען, נער כנן ארבעה עשי" או חמש עשר שנה, ומלאכתו לקשור ציצית על "ארנע כנפות". פני הנגני ירקרקים ונקודיס, שערות ראשו מגלחות, רק שתי פאות ארוכות שחורות מרקיז' עד החזה; על מלקת ראשו חבוש צניף שחור (יתרמיקע) מלא נוצה מהכריה' אשר שכג עליהם הלילה, כי זה לא כניר עמד העל משכנו, ולבוקר ואווי' (פעק־נוע חונד גירנוע!) עודם תלויה על היתד התקועה אצל החלון. הנעי הזה, ילד הנית הוא, שמחת אמו ותוגת אניהו, מתגרת יד אניו החמישי. נקנה המקשרת לא יחת, וממבטי עיניו המזרים פחד לא יענה; גרשון תעשי לנלי חת, גאות ילנש, מרומים ישכון, ואין מחריד נח ד רו. הוא הוקם על; על כל הנערים העוברים תחת שבט אניהז; גער כי יחטא ואשם, ישיי. אזנו משמוע מורת מורהו ולמישיו לא יקשיב, ודני יושפע מלפני המודה; יצא הכוה את הרשע: אז גרשון יחזיק בזרוע עוזו, ובשמחת לבנו את רגלי' נעת אשר תמורה יפילהו ארצה להכותו שנע על חעאהיו. ילד שובב, כי יומר מהמועד אשר יעדו אביו לבוא אל החדר, והנתן דת: הי.יהיה כלוא, ולא יצא לאכול עם רביו בצהרים, אז גרשון לא יחשו,- דגליו להניא לו מאכל' אל בית כלאו, ומשנה שכר שכיר יקי׳ נש:ימ, ובג רתח עוג!Vf; \1j 1! מאכלו יחצת ועשרים יום . לידה . אקנואנער״! קראה אשת המלמד נבהלה, ובחפזה; השליכה את כתונת המטולאת אשר נידה על' המגיה, ותאמי: "גרשון נני,י לכה נא החוצה". "על מה• זה, אמי" שאל, "דני שסי לי אל אנין בעבורך". הסינר אמי, "אל נא איו* לא אלכה החינה, אשמע מר תדג־י ער אני". *׳.* יתן חי פיו; ולתקופת הימים, עוד יקח משאת מאח אבותיו כמשה ידם בניס שוררים, אשד יתנו כתף שוררת מבוא חדרם, גרשון באהבתו ובחמלת' •:גילה וינשאס עד פתח החדל, ובעד בצע כשף, פדיון נפשם, אשר ישיוז עליהם, ישלחם חפש־ אל בתיהם. גרשון יקשור ציצית על כנפי נגדי הנערים; ואבותיהם; ובעת, אשר יעמדו הנערים נמשה לפני מורס, לראות אם ׳כונין דבריו על שפתותיהם, והמה בלעגי שפה ובלשון אחרת ידברו, וספל חמת! המורה עליהם וממבטי עיניו ברקי פחד אל עבר פניהם ינרקון «שאתו, כרחל( לפני גוזזיה יאלמו בלי יכלו להניע דלתי פיהם, גס א! יעמוד גרשון לימינס,| וילאט נאזניהם, והדני אשר ישים בפיהם אותם ישמרו לדבר; קנצי למלין,! גרשון, הוא כמלאך מושיעם געת צרה, ובשטן יעמוד לימינם להביאה; במשפט על כל נעלם! ■ י עתה הוא קושר ציצית על ארבע בנפות כסותו. "גרשון" קראה אמו י פתאום, ותרף מעשה ידיה "כמה הוא"? שאלתהו "קשר השלישי בכנף יניע־"' ענה. ״פתי, לא. על מלאכתך. שאלתיך; הנידה נא לי במה הוא בחדש" i V .שלשה עשר יום לירח מרמשון". ענת גרשון, ״אבל בחודש אשכנזי"? שאלתה׳ i אמו, -עת זאת, נעלמה מעיני גרשון; נער היושב בקצת השלחן, נתן שמחה י בלבו. כי יוכל הקב עין מהשפר כמעט רגע, ולהראות כ■ נעלה הוא על! בני גילו, ולפניו נגלו תעלומות חכמה, התיצב לפני אשת מורהו, ושפתיי! ברור מללו: ״היום, שלשה ועשרים יום לירח אקטאבער אשכנזי". ״שלשה! J I