Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 73

- 73 — ע־’ס לחים — וכהנה,. לשיאה עינים נשפוט, בי לפחיזי פי תאשה הזאת r״in יובן, והיא איננה יורשה שלום׳ הביס; נעלה, איש שעיר, קטן הקשה, יילייי יחב וכפתור יוצא שקנה גרונו, לנוש שחורים ואזור על שתניי, יושב על :תא צולע נלאש השלחן, וקנה מקטרת1 ׳פפייפענרמהר) נהפך נישינו לשנט ייישל! שפתיו יזרו חבשה ודעת, תורה ילשד לנערי נני ישראל. הנית תזה, אשר חשך משחור תארו, חדר הוא, לילדי ישורון, שמא!זו*ע נהרת ויהי אור התורה נשחנה תענריס,' לאורת ילכר חושך. נערים יגיס. ופניתם פני להניס יקנו את השלחן ואיש את אחיו ידחקון, יחוגו וינועו לפני ספריהם, אלה מצפצפים, ואלת מהגיס, אלה יריעו נגלונם, ואלה מנחיריהם יוציאו מלים; וכאשר המורה ינופף ידו נשנשיענלתו על ראש *mi) מנערים, כן נחיל ורעדה ידודון ידודון ונער נכי יילילו שעור למודים מהתלמוד! קול תנער, קנה המדה הוא ניד המלמד, אם •עיר אוזן לשמוע שלמודו, ונפשו חשקה נתורת, על כן, כל אחד •ריס נכח קולו, נעת אסר ממורה עומד נגדו כגנור עריץ וכלי זעמו נידו, לכתת עצמותיהם, כתות “־א יחמול. היום יום חמישי! ■— ומידי שנת נשנתו, ינוא המלמד להעמיד מנערים על כור הנתינה, להראות לאניהם, כי לא ישקלו כספם נלי דעת, 'יניעם נלי תורת, והוא עושה מלאכתו נאמונה נמרוצת ששת ימי המעשה; ילייען אשר ינוא לידי נקיון ולא לידי בזיון, ירדפם את האמללים על צואריהס גל' חשך לעלות מרום הר התלמוד, והנערים •צפצפו נכל כחס, עד •חי גרונם. חרדת אלהים, תפול על הילדים הרכים, אם ענני אופל על פני המלמד יחלופו, ונקרנו יתחולל סופה ועערת; הה! יראת ורעד ינוא נם, פלצות, נעותי צלמות, תאחזום, ונפשם נרעה תתמוגג, עת נקמות •עטת מורה, ממנטי עיניו יהלוך עליהם אימים, ומפיו כמדי אש יתמלטו! הוי עוללים אמללים! עודם נאנס, עוד לא נמח מעל פניתם אגלי טל ילדותם, יגישו מנית תענוגיהם, ממשכנות שעשועיהם, מכר נימג, שמה שאפו רוח צחצמות, רבצו נין נאות דשא, נצני חמד ופימי נועם, אל עמק עכור, אשר חושך ישופהו, מערה משיכת ואין נוגה לה, שמה ימששו חושך ולא אור, 'למאור׳ מתעים, נגהי שוא, המאירים חשכת מאפילה הזאת, ילכו מדמי אל יחי, ויתנגפו רגליהם על סלעי נגף ואנני נותו . . . מה לכס פה, נערים רכים? מי הניאכם הלום? מקום עיפת ואופל, אשר אך לעתים יתגנבו שמה חופשי מטמונים, החודרים נאמתית אדמה לגלות עמוקות מני חושך, אנשים אשר כל יקר ראתה עינים על פני תבל ועוד לא שנה, עד אשר תראה גם את אשר לא שזפתו עין"איה, יוציאו משם לאור תתנל, ידיעות נעלמות, 'ודנרים עתיקית, אשר ימים כנירים ערפלי החרוטים (ה*רחגןי£ען) חתולתם, אך אמם מה לכם פת? מדוע העמיקו שנת בעוד ידיכם’ריקה? יידוע תשפילו לראות נעמק, טרם ראיתם תנל ומלואה? מת תחדיו מצוא את הצפון בעוני האדמה טרם 'ידעתם צאצא• פנית ממעל'?' אך אם תמלאו את ידכם טמוני חושך ודברים עתיקים, מה תעשו עימהם עולי ימים כאשר' תגדלו ותנואו נימים? המתם תמצאוףחפן? האס לחם יוכל תת? — מנחד ימי עלומיכם יעלו בתוהו! תשוקתכם וכחכס תנלו בדי ריק I הליכות עולם לא חנינו! ולשוק החיים הגדול והנורא, אשר כל •צירי חלד •ענרון עליו, 10