Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 65

tttz במרחביה, כל חי כל נפש נמנומה ירגיע, בטח שכננו נזייע-השנה תמפינה: נפש " סי ולפניה מדון דאבה, ממם .תלניש"נומי! אשיי׳ היגון• לחפש' תשלח יחנשה כל עמל, אסירי היגון לחפסי תשלחנו בטח עלי ■ יפידח מנן ועל' מל שכננו במה שלום זשלות המקש, ,•מבלי דעת פ׳ גאות■ עבים עלי תתאנכו ינקו נבנות שמי, עתר ענן כליון חרון חדש איכה יעיב באפו ממעל-ללאעי יאכפו •עלי ■יכביד, נאי ן דאגה •מדנר הרגיעני:«ועם התנומה, ההפך עני בלהות ונהפך למדי, והנה אידי ככיפה אתה לפיד בה לעשתות שאנן, כפרץ ־ייעל פתאום לפתע בא שנרי, :שודדיס■ פשעו ונעלי עניני אורחת ערבייה צודדי• נפשות למדחפות כעיט עשי עלי, הה! האויגיה זי שיוני• וקדמוני ביוה ן אידי בנפש הקיפו עלי ■את נני יחידי .מעוז.חיי r- שדדו.להם והיה למשוכה! ל»י שלל לעם לצייה אהה! כד* ראו •עיני, לנוכח פני אכלוהו בזיקים' ימקוהו ננמומתום ־ הו' אנשי .דמיס! חמש ידיהם■ יפלכין ביזה ענקתמו ימיש סייס ■יעטוף •למו לשלול אדם עיניהם ילעישנ.ושאף למאה חילם, ישברו | פראים צמאים ויעעו אל השלל, כחתף יארונו והן יחתוף מי ישננו? — ( באניות יוליכו שביס וישליכום אל ארץ אחרת, בחזקת.■ירדו אותם ובפרך, או ימכרום •לעבד עולם - הה! ירחקו בני מישע ידוכא ואין מציל. נשוא הקנפלתי לפניהם -גשברון מחנים, לריק כלדחי בחילה שאגתי מנהמת לבי. כפתן חדש •אעמו אזניהס מזעקת שנר, עפש לבם הערל, מקרבם החנינה דללה וחיבת, עליצתם כמו לחתוף עני נמשתר אנקת אשיר כזמרת נבל | ושרים כמולליס •ינעם למו, אכזרי קפצו רחמים שלה — אך .בזאת יאות לי I .המתרצה •ברצי •כשף אם אתן את כפרו, ארבע מאוח שקל שסף אס אשקול על ידם אז גאולה תהיה לו ולחפש, יצא -—•ארבע מאות שקל! ובביתי אין אף אגורה אחת,-הוי! איך הייתי לשמה כרגע, לצלע נכונותי והושיה נדמה ממני, על שנר בר בעני השברתי עתידות׳ שסו נמו. אהה! אנה אני בא! מי יכלכל שיבתי ביקר עפחות רגעי ספורות •לי, מי יובילני אל קברי לועו פעור אלי, מי ינחני עד אדום המוח, מי יעצם עיני אחרי כבה נרם? | נעע נעמן בן פורת זה אך לבדו הנין והפריח עוד ניצת סקותי, אחרי כל I פארוחי סועפו וצאצאי שורשו. ועתה הנה באגו נקעף ופרחי אומללו, אוי לי כי נדמיתי לא אשורנו עוד, נועש •ונעזב אעזוב החלד ערירי אמות— : ואחינועס נתכמר רחמיו — כי אנחת איש קבוע כמו הד הדים מצאה מענה בלבו הרך — נרגש חנינת החודרת לו תוציא את כקפו צרור בכנפיו וכה דגר אלי: "מה אמולה לבתך מה נחנת בנא לך חבלים, חשוך המית מרודיך, הרגע ודוס, תן פוגת לדמעת עעיך, עוד לא נעזבה לא התערער. הא לך איש נדהם! ג׳אל לך את בנך פדאתו.'מרדת שבי מצאתי כופר ואתה! ובנך תחיה ננוחר" הדבר יצא מפיו ולדורו מידו והיא חיש מהר משם טרם : יזבא אליו ברכת אובד, ענות צדקו לא נתנןזהו להתמהמה עד־ יפדון נחל ברכהו נבעה מרגש חודה, ונחפזו הרחיב צעדו ->לא כתן שבתו עד שב אל ן נוהו ומעונתו, ישם תחת העץ לפני אהלו שאף צל כחום המם ,?«»יעה דרך י ונין חנועת רוחו ורגשת פועלי צדק כה עם לבבו השיח' "מדי נפש, נואש־ לב! כעת בששון ישאבו ממעיני הישועה, רני פלגי תסוננמו'שויחי לנגדי : _גריל משושם לעת מלוא ונפגשו, איך תחת פילת שמחה ושאון עליזים יפוזי V (30)