Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 56

- 56 — לשוא דברתי אל לגה לאמר: אמנם אתה בתום לנך נקל לך לפתח חרצובות נעשינו אשל חברה העבע יחדיו, אך ימים יבואו, אז, בקל רות עלי פעולתך תתנחמי, ותפר כריתות את יתר שנותיך יכרות! לדקת איש חמודות! השיבתני מריס, ידעתי גם ידעתי, כי הרחק עמך אך יגון ועלב, למעות ואנחות יהיו מנת כותי וגורלי, לחמי ושקויי, אולם הלא תדע, כי מאוד יגדל ערך כל פעולה עובה, כאשר תכבד עלינו לעשותה. עת ערני תוגת את נפשי ׳אפילו, ונועם זכלון, עת חלפה, עת דודים ושמחת לבב, למעלנה ישכיבני, אז ביושר פעולתי אמלא נוחם, ובהצלחת תרלה אהיה גס אני לולחה. כבושה גנב במחתרת עת ימלא, בושתי ונכלמתי לראות, כי יתרון לה ממני ביראת די, ובחפזון את שאלתה מלאתי. איפוא? שאלה תרלה, האם נתת לה ספר כריתות? וממני היתה נשבה? לא, לא! איש חמודות, מלילה לי מרשע, לבנות הללמתי עלי מרבות הללמת שניכם! בי, ידיד לבי, שובה חיש אליה וקשר מחדש את המבלים אשר נתקת, ואל יפעם לבך עלי, בריתך אתי. כי אמנם אך רגעים משמים מנו לי, כי אודה עלי פשעי ודי ברחמיו 'כשם שלה. ונערם תבוא לעיר משכנה נפשי החופשה בלל שדי תתלונן. עורה אל תתמהמה, ערם לאיש אמר תהיה כי מי לא ישלח בשממה את ידי ויאסוף אולר נחמד כמוה הבימה? "פן תהיה"? שאל יונתן — כנר היתה, כמעע שלחתיה, ותמהר לתת דודיה לאיש אחר, מדאגה פן" ביום או יומים אתנחסואדבד על לנה הרגש, ואוכל לו — תודה לאל חבלה נפל בנעימים, ואת תרלה עלי חיי תמשול׳? האהבה, היא שמש לדקה ובכנפיה מרפא לכל מדוה ושבר. גס ארוכת תרלה, בחברת יונתן, עד מהרה למתה, ערס הקיפו שבעת ימים קמה ממשכבה, ובמלאת ירח ימים תשוקתה נמלאה להיות ליונתן לאשה. — קורות יונתן היו ימים רבים לבני הנעורים למשל, לבל ישקרו בבריתם, ונמולא שפתם יהתלו, כאשר תדלה היתה לבנות ישראל למופת, כי תהיינה בנייתן נאמנוה מעללער מסטאניסלויא. -- י׳ Beitrag vo» Ignaz Presburger. מכתב נעים נאום בחור יושג בשבת תמכמוני במחשכים כמתי עולם בלמד התלמוד בתוך אנשי משמר מעיני לעד לבקש מאביו מנת אחת אפים להחיות נפשי - -- אני מחמד לני! נכספה וגם כלתה נפשי לראות הדרא פניך כאיל תערוג על אפיקי מים דפקת רוחי אליך, הלא אני החמור ואמה יולרי מער מגזעך שור בעיני כי רבו מכאובי, אמנם מלאמי דבריך בעפר החכמים בישיבת במורי חמד אתאבק ואזני אעה לשמוע להבין אמרי שפר וחדותם, וגס מצותם. שמרה נפשי לאכול פת במלח כי היאכל מפל בלי מלח, ובדם ענבים מלא מסך (כי הרוכלים מים ישימו בו כמרקחת יד ליד לא ינקה) בעוב לב אשתה מים במשורה כאשר לותי עד אשר אראה ראש כוכבים כי רמו, וראשי נמלא עלי אור התלמוד כמהלך נע ונד כנוע עץ היער רוח סערה עושה דברו, ואז על הארץ אשכבה ואישן וכאחד הסריסים נד«שק ערש ערבה שנתי לי ורפאות תהי לשירי, אולם אבי! לא במרוץ יודש קמח אס אפס כסף מאמתחתי אין לאל ידי לבוא בית האספים I