Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 52

52 על תלמי לב נער וזקן, חכמה יפיצו. א־ור מעדן גן על עטך היופעת בלמד דת מבינים!תבל ניודעת בה עיונג רב נפשי-שאפה לרוות צמא־וני עוד חחי - נכספה. : ־ י , < t ד בחיר ״! מיודה מסלול, ודרך לתורה נתיב סללת ליראת יי הנכבד והנ1רא : ■ 1 ־; ז 1 ־, ־ ״ ־ : T - ■ r על בן בחבורך מאיו,-התענגתי יערות דבש מצאתי נם התחזקתי. איור חדיש הארת ותאיורנה עינ:ם בה ילמד אדם לשמור דרך עץ החיים לכן כל יודעי בינה הסכיתו וישמעו דרשו מעל ספר הדת, ובו תקראו. תנו לרב הגדול פאססעל תהלה בקהל רב אמרו לדורשי תוישיה, בתורה זידיו לו רב האמנם חכמתו בחוץ תריונה בשערים נודע עתה בשדי החכמה זרע וקצר, וידיו הדה. * ד - , י t t rv זי :ז1 ־ t t tj דבי פאססעל! יזס;פית! הוצק חן בשפתיך כל צמא ישתח מים חיים מן מעיניותיך כי כשמך צבי! כן צבי תפארת .יפעתיך נחלי צוף ונופת נוזלים מעדן- י לכן אל תירא אם לעגי שפה קמו נגרף תרועם בשבט בחל׳ ולא יפגעו בכבודך המה התאפפו,על מי מריבה — ורבו אבל בלעני שפה און דברו, ועמל כתבו *) — אכן ימותו אלף פתיים בהצלת אחד החכמים תשכך קשת רטיה וחרב פיפייות לכל הימים כן איור צהלה על תם ונקי— זורחת -י 1,׳י׳ , י יי ■י כי נכיון לביו באלהים, ובו נפשו בוטחת. *) כו1נ< שקל, שחב ,ב ענג לשון, בל אשא ם«י, חן שחוט לשובו על אדוג הלב נדה מלבו שקלים ויפיצם נין דלח הגנם ההולכים בחושן :