Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 50

50 כי כשלהבת — יה מיקד אש חממך. — כי כן תחפוץ! ד3רי כי אצוה, חרק אביה בשיריו, בזעם וחימה שפוכה, — השם הקודש הזה, אודיע, אך חי נפשי! דע נאמנה "כי אם מגיש עצומותיך לפני כת המשפע, ומדבר אליו שלה, אשים קפצי לחיי המרים והארורים, — התשים קכצי לדברי רוח, וקץ ולהג הרבה? צעק בניהו. — "השם הזה", יללה מרים בקול בכי, השם הנכבד הזה אשל חרתה במרע, התולדה בת אלהים, עלי לוח לני, השם הקודש הזה, הוא ... נרגע ההוא כתה חולת מות פני העלמה; וכצל עוגל ישנה דומם עלי בתאה, עיניה עתקו מיגון וראשה תחרחר, פתאום נפלה אי כח, עלי כתאה אחורנית, ובקול ממיפח קראה, הוי! ריגנאנד! הוי: דע בראלי, עערת ראשי! — לשמע דברים האלה התפלץ בניהו, ורעע אחזהו, ונשברו ן ממנים נאנח אב הנדכה, כי כמדקלת חרב ירדו חדרי בערו, ולשונו מדבק מלקוח!, אך עד• ארגיעה, אתן> רעיוניו אליו, והמעורר מתרדמתו, ובראותו, כי שאפה מרים לאעה רוח, ושבה למנוחתה, קרב אליה בעיני מפיקות חמלה, ויקרא "ריגנאנד דע בראציא? אם כן איפוא הדבר הגליעל הנבל הזה, דחה מחמד נפשי לבור'שאון, ועל זה פקחת עיניך? "ובדברו הדברים האלה הוציא מתחת למדיו, מבנית גבר מלאכת השמש (פחטחגרחפיע) ויאמר ״הביעה נא וראה בתי! הזה הוא תבנית הארור והעריץ לפניך פה? — מרים פתחה שמורות עינה, והניעה בפני התבנית, והכרת פניה ענתה בה, כי היה התבנית הזה כמו מער בנפשה, וברגע ההוא, בעודה יושבת מועה ונפעמת עלי בתאה, התעוררה מחרדת מות, ובעיניה מפיקות עזות קרבה לאביה ומאמר ״איה איפוא בא המבנית הקדוש לידך״? הודיעני כרגע כי כלכל לא אובל. — תבנית הקודש? אמר בניהו, בת נעות המרדות! אם לא עוור עינך, כאשר עוורו עיני שכלך, השקיפה לירכתי המבנית. — ״אוי לי״! קראה מרים במפח נפש, מה ירזמון שמה הדברים החרותים בחרע אנוש "מזכרת׳ נצח "ליונמי ממתי, א. פאלקעננרידגע.״ הה! כהולם פעם, וכפעיש יפוצץ תלע, הלמו מחצו — האומות אלה — ראשי . אני! החלום הנהו? החזיון ליל היא? או אמת אחזה? ובתמהון לבב תביעה גפניו, ומאמר "באלהים! הרואה לחץ לבבי, אשביעך, תודיעני קושע אמרי אמת, איפוא בא המבנית הזה לידך?.— ברוך ד'! המושיע דכאי רוח, ומציל עני מחזק, אתמול אחרי הצהרים, בנשף בערב יום, געת התהלכתי למומי ברחובות קריה, ואיש מלובש רקמתים, שלופי זרוע עם נערה יפי — פיה, ההולכת לימינו, הלך וקרב אלי, ובעוז רוח גאה אמר אלי ״אתה הוא צורף כשף, אם לא אתעה בדברי. — ״כן היא״! עניתיו ברגש כבוד ״מה שאלתך אדוני? אז תוציא מצלחתו, בגאון לגם, התבנית הזה אשר בידך, והיה בחפצי לשום עיני עליו, הרעים הנבל הזה עלי בקול רעם, — מקולל חלקתו בארץ — "אל מגע גו בידך המגואלים", והשגל הנצבת לימינו, הוציאה מחריעי בגדיה, גיר רך מאוד ותלע נו התבנית ההיא, אז צוני, לשבץ התבנית בזר זהב, ולמלאות מוך משבצות משכיותיו, אבני יקר שוהם וישפה, ולחרות נמו, כדברים האצה אשר לפניך פה. - "מה משכורתי" שאלתיו מעבודה כנדה הזו? - - "למה זה תשאל למשכורת" השיבני, וימלא שחוק פיו "שים נא כל מעינך בו, וכסף למכביר תמצא ידך" ־ — שקר עע שיפייס, ושיא לשון למודים, הנוזלת מנואמי נאום, לצייר בלהות צלמות הקודרים פני מרים, לשמע דברים האלה, עיניה נמקו בחוריהן