Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 48

48 והוא לאט, לאט, קרב אליה, רבקיל טין, הקיצה מסבך רעיונית, ויאמר ״מרים! t שא נא עיניך ודאה, אביך עומד לנגדך", — הד! הוי! קראה הנערה בקול ־ מתיפח, ונשאה למרום עיניה ״האתה הוא אבי? לו ידעתי בעת מצעדי גני י האזנתי בתצר, כי צעדי רגליך תנמו, אז, בתרה מתנק כמשי, כי קצתי בתיי המרורים, ועתה, איפו אסתר מנגד עקניך? — ״מה ירזמון מליך בתי? י קרא בניהו גתמהון, השמיעיני, אל תיראי ״דכאי רוח יושיע די". ־—אד לי! י קי־אה מרים, סוד.כמוס, ספון במצפוני לני, סוד, אשר כעש לבגד היא בחוני, והחול ימים יכבד עלי, ונוחם הה! נוחם, נסתר מנגד עיני, כי לפני מ י, : אשפוך שיחי, ואחשוף מטמוני סעיפי, — ,,שמעי בת! קרא בניהו, האזיני לקול אביך, ושמעי לעצתו, ״למען תחכם באחריתך, הן תרתי כל חדרי לבך, וכספי־ : יגולו לפני כל מסתריך, אך טרם כל שמעי נא, את אשר אנכי דובר אליך, : ״באמת ובתמים, — לא נסתר מנגד עיניך, איך המצרים — שונאינו מנדינו, — "יחפ י או דברים לא בן על עם יהודי לאמר "במו נשרש שורש פורה ראש ולענת, ״כלמו לפתח חטאת רובצים וכל נבלה נקלה בעיניהם, וכל מאוים אך הטות "אותנו מנתיב יושר ללכת עקלקלות, ואם יתעו לב ישראל לחטוא, ולהסיר תדרכי "הצדק, כמוצא שלל יגילו, ויעבירו■ קול במחנה "הביטו■ תכונת עם היהודי כי "נרע היא "ולא יתנו מנוח לכף רגלו תוך גבול ארצם, כי כקון ממאיר נחשבנו "בעיניהם, על כי ידמו כי אך מגזע היהודי, יצא צפע, ונצר החטאה משישיו ״יפרה, ומי יגיד מעל פניהם דרכם. - ואף לא נעלמת ממך, כי זה כביר אותי ״נחרו למשחק ולקלסה למו, ולמטרת זדונם הנני נצג כמטרה לחן, וישטמוני על i ״לא דבר, וכטיט חוצות הנני מרמס לרגליהם, וכעת שבתי, באתי נימים, I ״ומועטים וטפחות המה רגע־ חלדי, כי הן כחי כשל, עצמי עששו,<דצורי כצל; ״כלס;.— אספה נגהה שמש חיי, ואך אחת תאסרג׳ פה בתבל הנשית, ואשרי I ״ועשרי הנהו. וחלקי מכל עמלי, את אך את חותם לבב־! את נחמתי בעניי "נימי חלדי, אך עליך הדומו קוי תקותי לוותיק יתר שמתי, ועתה הוי! קשי ״יומי! על טוב־ אשר גמלתי עליך כל ימי היותך, תמטיר אש וגפרית ברוח ״זלעפה עלי ראשי,וחשקני סף רעל ממדורות פתנים, להוריד שיבתי ביגון שאולה! , ,,האס עלי לילי עמל, אשד נדדת׳ שנתי מעיני, בעבורך, אז על בל יגיע אתך,! ״מיום שזפתך עין תשמש, עד כה, תגמיליני כעת במעשים הנבלים? שים נא! "איפוא אל לבך, איש ארור, אשר יתן יעקב למשיסת, וישראל לבוזזים, בן נכר ״הלזה, ילוה לבת ה׳ לאהבה, על מה זה מאסת נצר נחמד מגזע יעקב, מנשה ■ ״אוהבך? אשר אהבתו אליך, בוערת בלבבו באין מכבה". ־״הוי!" קראה! מרים משברון לנה, וכל עורקיה התחלחלו, ועיניה הפיקו מזרי פחד, להביט ן בפני אביה תזקן, ותתפשהו'בידו ותאמר ״אבי מת דברת? ואיככה ירזמון '< דבריך, רוח הי יצא ממך, מי גלה סודי לפניך,? הוי! הנה.אנכי צפנתיהו במחנואי נפשי, ולא גליתי לאיש, צירים וחבלים כיולדה אחזוני, מי הוא המרגל i מסתרי לבבי? - ד' במרומים אמר בניהו, לפניו נגלו בל תעלומות, הוא ידע כל מחשבותיך, ויעיר ב׳ ליסיך על חטאיזך, אך דע כי מודה ועוזב ירחם. - ■ הודיעני אבי. השינה מריס, מי חשף לפניך את אשר עם לבני, האם גם לסניף י נא מלאך ת א לה י ם, בחירי רצתה נפש/ להסיר המסוה, והמסכה הכסופה! עלי אהבתיני הנצחת השוררת בינינו. — "מלאך אלהיס" תכנתו! צעק בניהו, * 1