Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 47

47 יייאיהם, ובבן נורא, נרגיט ופלצות אחזוהו, ידו פעו, וככפור התקררו, קיתילי יגליו התפלצו מועדו, וכאלם כאלם דומיה, כאפר־ דובק לעופו למלקומו. — ומרים הוסיפה עד ארגיעה לדבר "־זה! כלכל לא אוכל, "ייילא שפתי לא אשנה, כי ברית אהבה כרתי פעם אחת לבחורי, נאמת "ובתמים, ואך הוא דודי, והוא רעי, חכו ממתקים, וכלו מחמדים, אך אותו »אהבה נפשי, ולא אחר, הוא חלקי בחיים, ונלתו למה לי חיים, כי הוא ,נחמתי בעניי", כשמוע מנשה דברים אלה, אנחות לבבו רבו, ואך הגה נורא יצא מפיהו. -- ומלוא קוממו נפל ארצה לרגל*. עיניו המקו בחוריהן, ועל עפעפיו צלמות, הה! מחלה עזה, בלי מצרים דכאה חייתו, וכסס לנגד הניה; לנפש, לכלות בשר האדם מרואי ״מחלת אהבה" - i נלאה עעי ועתי, לצייר עלי הגליון, הפחד והנהלה אחזוני, למראה הנורא הלזו, שערת ראשי סמרו, נבהלתי מראות, עד כי לא יכולתי דבר, חיש הרימותי את מנשה ידי־\ מעל האדמה, בעודו מתעלף מתגרת השנן י הנורא אשר תקפתו, ועל שכמו נשאתיהו אל מצר הבית, ויהי כאפי חפן חפצתי לשלוח ידי אל הפותות, לפתוח הדלת, אחזני -ידי ביד ימיני, ועצדני , לפתחו, ובקול מתיפת, אחרי שאפו רוח לא ע לאע אמי־ אלי "אל תביאני הלום ביתה, כ• מת אנכי". — הוי קראתי מאנקת לבבי, ועירי דלפו דמעות "מה תדבר ידידי, אסוף רעיונך הנבוכים אליך, כי כלכל איתס לא אוכלה. ־־ ״הרף! הרף" נאנח מנשה "אם נפשי יקרה בעיניך נהגני אל רחוב האשכנזי, ן כ׳ שמה משכן ביתי״. ובדברו תתעלף פנית עלי זרועות׳; אוי לי, קראת¬! "איפה אנכי"?■ אלהים! השומע קול צעקה נדכאים, שמע שועה עבדך, וחלן , אותו מן המצר, וכל כחי אספתי, ומאפס עצמה לנשאהי, סחנתיהו חיש הלאה החוצה, עיני הציצו סביב, סביב, והנה לשמחת לבבי, ראיתי קרוב לעני ימיני : בית קגץ, ונר כהה הדועך עוד הבייק מתלוניו, כנשר על ערפו התחזקתי, ואחזת־ את מנשה, ועלי שכמי'נשאתיהו, כצרור קטן אל הבית, העומד בודד וגלמוד על־ השיה, אדוני הבית מאוד חרדו לקראתינו ובאהבה פתחו , לפנינו דלתותיו, והבאת־ את מנשה ביתה, השכבתיהו במעה קטנה העומדת לימיני, ומנהמת לבו שאג ״אוי לי! כי רימיתי, נחלה מכתי! ויישן. ויחלום ) חלום נורא מאוד. בניהי. מי־ם עודה יושבת שוממה כנציב שיש בלי נוע, עיניה הורידה לאין, קולה; לא השמיעה, אך שפתיה לאט לאט נעו ״הה! "רעיונות אכזריות, הסו! הסו! הרחיקו ממני התול• העתיד, צאו! צאו! בלהות חזיוני ליל, תה! על מה ן קודי־ אתהלך בלי מייגוע? אך למי אגלה מצפוני לבבי, לכותלי הבית? אזנים לא כרו למו לשמוע, לא ב־ הנחמה תענה האדמה מתחת; אהה! ה' אלהיס, עורה למה תישן, שמע תפלת אמתך, ורגעים אחדים בסתה בידיה פניה, : ופתאום התעוררה בקול פחדים "מה זה הקול באזני, כ־,ול צעדי רגלים באולם i הבית, וביבי־ה סבבה הדלת על צירה, ואיש זקן, נשוא פנים בא הביתה, ענני תישך וצלמות נשקפו בין יקהה וקמטי פניו, שיבה זרקה בו, ושערות ראשו הנביני נכסף מזוקן, עיניו נמקו בחוריהן, פניו כפני סיד, תלתל' יאשו גדלו, מכסה גשרו, בגד שחור, ועל ראשו ייזכישס מצנפת שעירה, והכרת פניו יענו נו, כ־?ע־ מתחולל עצור בבתי נפשו. ידים ישבה "ומם, לא שתה עינית על הזקן,