Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 46

— 48 - בעד המלון, וצדעה להימין או לתשמאיל. — "דבריך בדו**© ונכוחים" אמירי נגישה אל המלון. — — תקוה ופחד• הה! קורא נכבד!׳ מה אומר ומה אדבר, מי יהן לי לשון למודים, להציג לפניך אך רעיון אמד, מהכללות ובעתה, אשר אחזו כשבן נורא את מנשה ידידי, מדי השגימ אל הבית, כאיש הולך חפשי ודרור בתבל ארצה, ומטרת ידיתו, אך לשבוע שממות, ולהתענג על כל טוב, ולפתע פתאום, תוגה איומה התערבה בשממתו, כי נתפש, במצודת גדודים, חגר שודדים ורוצחי נמש, מה יקר היתה בעיניו המותה נעת הזאת, ותקותו אך מפח נפש, כי יפגעו נו השודדים וימיתוהו אך לא בעי שלמו נו יד נגזור מארץ חייתו, כי אם רגליו לנחשתים החישו, ונין רבבות בני שחץ וחיתו טרף, הציגוהו, ואך משאגתה נפלת עליו אימתה ופחד, פן יהיה ג*רן> למלתעותיהם, — אליו נדמה מנשה ידידי, תוי תמות התוו פניו, כי הלבינו כשלג, ובלהות צלמות אפפוהו, והכרת פניו ענתה, כי תער מתחולל עצור ברונו, ומראה עיניו עכרו את רוחו, אנכי נכסן, נכתפתי לגשת הלאה, אך יגורתי פן יבלע לידידי, ומתוגת נפשו יקראהו אתון, כי מדי נשאתי עיני, והבטתי אל מראהו, רטט אחזני וכאבן דומם בלי נוע עמדתי! ונפשי נמשכה אחריו בעבותות החמלה, וזה מזיתי ואתפרה . -״ במוך הבית, ישבה עלמה יפיפיה מלאה עניה משלג בצלמון, וחורת מות מרחפת עליה, ראשה כראש בני אלים, נעטר בצפירת תפארה, שזור מפרחי ושושני ממד, תלתלי קווצותיה השחורים שכנו בין כתפותיה, לחייה כאבן שיש הלבינו,!שפתותיה אדמו כחוט השני, לביד חרוזי פנינים, עלי צוארה, עיניה כיונים על אפיקי מיס, יפיקו נוגה אש, וידיה כגלילי שן מתעדים עלי שלמן העומד לפניה, צבעי פנית המירו מרגע לרגע, נאחד האדימו, ובמשנהו הלבינו, וזרם דמעות היורדים ממקור עצבונה, התגלגלו מבלי תפוגה, עלי לחייה העדינות, והתוגה שלטה בה שלטת, והיא מתופפת ■עלי לבה, ומה נמרצו אמרי תמליץ "אך חוק לכל לבב, ודת נתנה, כי אם נגוה תעמיק לשבת, עקוב ומתתתל בחדרי בטן, והיו חרכים לו ובס נראהו " פניו," כי גם הכרת פניה נתנו עדיהן כי רבבות רעיונות, מבהילות ומפחידות ישתרגו במחבוא' לוחה, ולבנה תניע בקרבה, כנוע עצי היער מפני הרוח, ובעמקי מחשבותיה, ישבה דומם עלי כסאה, בדודה גלמודה, ומבטה השפילה לארץ, ולרגעים עיניה שוטטו בעברי הבית, ושפתותיה נאלמו באין קול וקשב, וענני העצנון התרקעו על פני הבית. - - פתאום נגדעו בריחי הדומיה, וקולה ה^ניס נשמע כצלצלי העוגב, עיניה נשאה מול השמית, ונשבר רוח וכאב לב, צעקה מנהמת לנה״ אתת ד׳ מתי תשים תכלית לעלבוני? ״הנני ערירי וגלמוד, באין ייע לגלות לפניו מצפוני לבבי, אוי לי! כי נדמיתי" "כה התמרמרה, ועיניה כמגועי מים, ישנו על מלאותם" אך מה תשתוחחי "נפשי׳ וחתמי עלי, מצאתי לך מרגוע, מי הוא זה ואיזה הוא תחת השמים, "כי יהין להפריעני, לחנק גס אליו כוס רעל, מאבל נפשי, ומידגיון רומי ":י התגברו גלי הפוגה וכנטל כנד תעקנה את לגבי ואכפן עלי תכביד,? "גס עליו תעבור קבעת כות התרעלה, ישתה ויתער, ניאותו כי תקותו נשארה "מעל, להפיל גורל■ בחיק מנשה הנער" ל־נריס האלה, פני מנשה חלפו