Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 45

— 45 אשמע, דבריו כרעם מפוצץ סלע, הלמו ומחלו ראשי. — כן הדבר ידידי! אך :עובה את המתים, ונדברה מהאלשים, אשי עודם בחיים חייתם, דע ילידי אפרים! כי לשם ולזכר האיש ה:כגד הזה מאות :פשו. . תשכח ימיני אם אשכחהו :צח! על דברתי, לבבתני! ידידי לבבתכי! אמר אפרים, בעיניה מפיקות שמחה, כמלאך אלהיס שלחך ר; להורות לפ:י הדרך למחוז מפלי, ישי יתן איפת ותפיק מאויי נפשי, להודיעני או ת:הל:י בכבודך אל מקום תיזנותנו. ־ שובים דבריך ידידי,. כדבריך כן אעשה, בוא, אנתגך אביאך אל מקום אשר .תשכון חותם תכנית לבבי. אפיים בהשתוממות" חותם לבבך? מה תדבר, ומה ילזמון מליך? האם גם קרובך או מודעך הנהו דודי י בניהו? השמיעני למען תגיל נפשי. לא קרובי היא, השיבני מרשה, אך בתו הנאהבה והנעימה "מרים" מאוישת אלי זה חדשי? איבעה, יאנכי אשגה באהבתה, ובעבורה הקדשתי כל רגעי חלדי המנויה לי, וכיתד תקועה במקום נאמן, הניה חרותה עלי לוח לבי, ואן, נעת מצאתני מתהלך בודד פה עלי הככר הנחמד הזה, אך באהבתה שגיתי, והגיתי אחי־ חלקי הנופל לי בנעימים, והתענגתי ממתק זמירותיה, המללללים עוד באזני. - - שמח בחלקך! ידידי מנשה, מקיב לבי אביע לך ביכה, ויהי די בעוזיך. ־- ״רבבות תודות אליך״ השיב אלי מנשה, ופניו צהלו משמחה וגילה, — האח! אמרתי, ישמח לני גם אני, כי בת דודי, מצאה חן בלבבך, והכתה שורש בבתי נפש עלם יקר רוח כמוך. חי נפשי! קרא מנשה לא ידע אנוש ערבה, כי גן נעול, מעין חתום היא, לא תשבע עין ליאות יפי תוארה, ולא תמלא אוזן משידע דבריה הנעימים, כל אלה יחד בה התלב־ו, לצוד במצודת אהבת נפש תאדם. ועתה בוא אביאך, אל בית בניהו דודך, שמה נתעלשה, 3־3" ידידות, ונשביעה שמחות אין קן, וישיש' דמע התנוצצו כחיה־ פנינים בבה עינו. — שני רעים האהובים הכפילו צעדיהם, עדי נואם אל מיכל המים, מיש מהר עניו המעברה, ובתרועת גילת שלח מנשה אצבעו, ויאמי "•־אה נא שמת אפרים ידידי, הראית הבית האיום הזה, תנשקן, מן צלל' העפא־ם?, שמת תשכון ה יו חת, וכאשר הישץ! מנשה להתבונן על הבית, כן היש־פה השממה להתנישש במשכיות לגנו, ותמה הלכו יקרנו עי■ נואם אל ביה קען, משוח בצבע אדמדמת, עלי החלון אשר אילו ואלמיו משוחים בפשר, עמיו מכונות שושני ופרחי חמד מרהיבי עין, ותחתיהם־ יריעות צמי, מעשי — אורג וחושב, וגן נחמד ועדן, שובב שובב הולך על פני הבית, ״הי־איה,׳? קרא מנשה "הראית"? אפרים ידידי, לבית הזה נאוה תהלה, ורב מכל שגולות יקרות והיכל' מלך ־צפינו קירותיו, יקי אן! נעים היא בעיני, כי יונתי תמתי צופיה הליכות הבית; וכל העלמות ירן:ו יקר וגדולת למעשית המפיארים ויהללוה בשעיים — עוד שאלה קגינה לי אליך, יאך אותה אותה אביש" אמר אפרים « - הנני למלאות שאלתך באות נפשי. — בעת תביאני ביתה אמר אפרים, תנהלני ותעמידני לפני דודי, קושע אמרייאמת חשפי, איך פגשנו איש את יעהו. "כדבריך כן יהי', השיב מ:שה,'^ך' שמע נא עצמי לבל תנהל' רעיתי מרים בבואי:• פתאום ביתה, ואולי תביה מלובשת בבג׳• ליל •(נעגזיגעע/ על זאת חלק* אמית נפשי, עיש נדפוק עלי הדלת נשקיפה