Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 44

44 השמים, :צמדים, בלולאות אטון אהבה, הלכו אחוזי ידיה,. ושלובי זרוע, ככה הלכתי שמח וטוב לב, בשכיות החמדה ראתה עיני..— תקצורגה שפתותי להביע פלאות ׳היצירה בעת ההיא, לא קנאתי. בשלים, ובהיכלי עונג, ועילותיהם. ״ אך הה! עוד אמת נבצר ממני, להשלים תענוגי לוחי, ונפשי עלי השתוחח, וכלו כליותי בחוקי, כי בד־ הייתי בעיי התפארה.... גלמוד בלי מכיר וריע, וכמו זר נחשבתי פה, כי תן זה ימיה אשל באתי הלום, וקרוב ולחוק הנני פה באלן נכריה. — .המונים המודם ■*המיון בתהלוכתם, ממשפחה כבודה, עד אחלי הלחים, יחדיויהתאספו גדודים, גדודים, להתענג מבשמי.תפנוקי הלילה ההיא, אן. נפש לא חיה, שארית כחי אסף, ובמשענת קנה,. לין חוצות הלך ועב, ובלבי דמיתי כי קנאו צבאות מעה, בכוכבי מעל, על זאת יחדיו התאספו, לחפור הלבנה, עם לבבות קרני תודה, ואנכי לא :לאתי להביע ולחפש בחברי האנשים, ליע להתרועע עמו, עיני נשאתי סביבי, והנה לשמחת " או לתוגת לבבי ־ חזיתי על פני הככל, איש צעיר לימים, הולך' יבודד במועדיו, אז. נפשי נכספה גם כלתה, לאר-ח. לחברה עמו, חיש נשאתי רגלי, ועברתי למולו, וברכתיהו בברכת ערב,. והוא השיבני נפנים צהלות "ברוך אתה לד'." והניע במו ראשו, ובעינים מפיקות שמחה תקע שפו אלי, ובברכת ״שלום" ברכני. - האח! תקצר. הגליון מהשתלע, להביע ששון לבבי, לבי היה מקפן בו משמחה, כי הכלת פני האלמוני, ענתה נו בו איש אמונים,. כאמן רוח. הנהו, על פניו שכנה, שמחה נצחת, עיניו מפיקות מרגוע וגילה, תלתליו השחורים כעורב הזיר.לערפו. כובע מרובעת, מתנוסס על ראשו, מעיל שחול עדה על גויו. על רגליו נעלים שחורים לבש, ואחרי רגעים אחדים פתח פיו וישאלני, ויאמר "בנפשי עוז ארהיבה לשאול את מי אכבדה דבר כעת?, י אפיים" שמי, זר הנני פה מארן נכריה באמי ' י הלום. — ״מה מעשיך בפאריז" אס אשאלה? — בלוב שמחה אענה על שאלת אדוני, זה ימים אחדים, שלחו אבותי אותי הלום עיר הבירה, ללמוד בבית מדרש החכמים, ולבקי שמונה מדרגות׳ העליונות (ג־וזנח:יחן־ קןחממען), להשלים אותי בחכמה ותבונה, אשי העת דורש מאתנו וגלעדם נחשבנו. כבהמות שדי, והנני פה מוזל בערער בערבה בלי מכיר וריע, על זאת אמרתי לשחר פני כבוד אדוני, בל יחרה אפו אלי, על כי הרהבתי בנפשי עוז לגשת אליך, — חלילה! חלילה! השיב האלמוני, ישמח לני ותעלוזנה כליוחי, לספח אותך למספר ידידי, אן. אס לא אכירך -- ,.אנכי אן> אנכי" השיג אמרים, שוש אשיש בדי, כי מצאתי ריע כאשר עם לבבי, בעיר הגדילה לאלהיס, ועתה אשאלה לשם אדוני הנכבד? — "מנשה" שמי, והורי מתגוררים פה, ואתה איש נכבד, האץ לך עמית .וריע, פה בעיר הבירה? — יש ויש, איש אחד ישנו פה, נצי מגזע משפחתית. אך שנים רנות חלפו, ולא האזנתי ממנו דבר, מטוב .ועד רע, ואך בשמו ידעתיהו, ודודי אחי אבי הנהו..— — ״מי הוא דודך"? שאל מנשה, מה שמו ומת מעשהו? "שמו בניהו, ואשתו עטרת הבית, אסתי שמה, ומלאכתו מלאכת מחשבת, כי צורף הנהו בזהב וכסן., ובאגני יקר. - ■ כשמיע מנשה דביי פי שינה פניו, ונאלם דומיה עד ארגיעה, אחיי כן פתח פיהו ויאמר "הבניהי הוא דודך"? — בן. --- תה' אשתו חסתי זה כביר מתה, - אוי לי הה