Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 39

89 על ידו השניה (געכורטנוליי.::־רו) 9) נאמר: זה יצא ראשונה, שימו ימינכם על ראשו, כי זה הנכור — המה לא יאנו לשמוע.בקולה ורוח אחד נשיהם: אץ משגימין ננת קול, קול המילדת, וקולה לא ישמע (תיהרער טנו*»»ע ווירד קיין געהתר געגענען) — עקנ היחה רוחי7""אמרח אהם, יהנועלה יעשו עלילה, ויחתרו האנשים לנחור להם איש כלננם מנין העומדיס7'~האלה, הדורש אל המתים ונעד מקום הנעקד. והיה אם ינוא איש וצרור בתנו נשקו, כל כתני העדות (טריפנוויכע ל־יגנימסע) ככל מקותם וככל משעמם, ונ^רם ’קינ אליהם, גם צרור הכתף לקח נידו — ועל צנאס הוא מונה שס מלאך מלץ אמד מני אלף — והוא אדמוני (אלה אלופי אדום: אדומים — דוקמטען), אז כל אשר הוא עושה ה' מצליח נידו, את נכורתו לקת;די-י האט סתן דת: ערמטגעבורטטרעכט ער1תנגנו) — ויהי קול השועט הולך יחזק במחנה, ממנה אלהים זה, לאמי: הרימותי נחור מעם, את שאהנה געשי יקשת־ ומצאתי און לי, לו יאות לשבת אתנו כאחד תושבי עדתנו, אחרי כי ברך ה' אותו נכל, נכל המעלות ביתר שאת ויתר עז, אשר ינוקשו לאחוזת גני בעדה. יאשון הוא לכם, כי הוא הולך נישיו 10), ייא אלהיס יתר מרע ונבל מעשיו שכולה אין נהם; וגס שנח משפחה יש לו נעיר — מעלה עשו ניוחתין — למשפחותיו ולבית אבותיו, כלם אנשים יקירי בני ישראל המה 11), לכן לכבוד יהיה בתוכנו במבחר גברינו. — והאחרון הכביד הון יעשר בביתו, בו יש לכתף מוצא ויט שכמו לתבול עול מדמנה, מתים וארגוניות ככל אשר יושת עליו 12). .את כל אלה יביאון במשפנו לטובת המוצלת בבחירתו ן ויעשו גם הס בלהטיהם (ע״ד ותבוא אליו בלגי, והוא 1p?. ודהר ה־יימינענו ודרקען), למען לא יתפשו במזימות זו חשנו. (תונפערת:גווןוןיטןיך בןייבען), ולמען לא ישמע קול מלחמה במחנה וירגנו נאליהם ויאמיו: שופטי העדה שגו ברואה,'7’פקו עלילה, כי הנחירה הזאת מעיני העדה .נעשתה בשגגה, והיא כשגגה היוצאת מלפני השליט. ה* אלהים! למה הרעות לעס הזה, מה עכיתנו, כי נטשת עמך בית יעקב! העם אשר שמת לראשו עטרת פז, נאמרך עליו: "עם זו יצרתי לי" וקראתיו בשם: ״בני בכוי' ישראל", — "ישראל אשר בך אתפאי", קדש ישראל לה',“ — עתה תללת לארץ נזרו, נזר אלהיו על ראשו; כבודו בקלון המית, וכבודו לעפ י ישכון סלה! •- — ומה תעשה לשמך הגדול? אני! ראה גם ראה את עמך הגוי הזה, כי הוא עם בזוי ושתוי, ברגלים תרמסנה עטרת גאות ישראל, אויביהם ילעגו למו, יפטירו בשפה כדי בזיון ו;צף, באמרם: "הזה העט אשר התפאר בלבנו לאמר: כי הוא נצל שדי יתלונן יהוא להם משגב לעתות בצרת? סי צלם מעליהם וכבוד הי אתנו! " תה, איך נפלת משמים הילל בן שחר! כנפול לפני בני עולה נפלת — וכל בני ישראל ינכו על מעי מפלתם — נפלה ולא תיתיף קום בתולת ישראל! — ובגלל הדברים האלה, בלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת כמוכם, אשתחוה מרחוק אל הדרת כבודכם, ואשפוך את נפשי ורוחי לפניכם שופטי צדק בבקשה אחת, ועיניכם תחזינה מישרים כי לא הקשיתי לשאול והיא: "עד היום הזה משי מקרב המחנה ששה אנשים מתושבי עדתנו, להתהלך לפני ה' באילות החיים, כל תכתיב לחיים, לאוי פני מלך חיים,