Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 40

40 חיים נצחיים, ועזבו לאחדים הילה, והוא מקום סבתם ואחוזתם בעדה; ולמען ישוב »שפר העדה לאיתנו הראשון ולא תחקר כל בה, אליכם המצוה הזאת מאת שרים משלו בנו, כי תמהרו ותסישו מעשיכם, והעבודה הזאת לכס, כי תמלאו את שמות הששה הנותרים האלה בבחורי עדתנו, במועד חג האשין* הבע״ל 13) אשר קרוב לבוא עתו, נתתאסןז ראשי העם ונועצו לב יחדו, כדת מה לעשות בחלוקת משפחות במקומות הנפקדים, לדרוש ולמקור היטב חי ומי ההולכים ואיזה מהם ישיג מבוקשו לשבת אתנו, ועל פי כור הבחינה הזאת יחרצו משפטם בלי הכרת שוע לפני דל, בקטן כגדול אליו ׳שמעון בבקשתו וכפרי מעלליו יושב לו. והנה נא אדוני, לו תשמעוני ותטו אזניכם לאמרי פי! — אף כי מנע אלהיס ממני■ פרי בטן הבכורים — כי ילוד שני אני ואנכי איש צעיר — צעיר המשתלח מחוץ למחנה — אזרתי כגבר מתני ושמתי עני כחלמיש צור, להתיצב על דרך לי טוב ולעמוד בין המתים ובין החיים, אלה בתורי עדתנו אשר כמוני כמוהם מקרה אחד לבלט, כי על יום טוב באנו, זה יום הבחירה, יום גדול יתד מאוד, נגילה ונשמחה בו. והנה האמנתי כי אדבר, כי לא נופל אנכי מכל אוהבי ורעי, המתאויס בגברות התאוה לטול חלק בראש הבחירה הבאה. והפעם אודה את ה׳ בבל לבב בשוד ישרים ועדה, אשר חנן אלהים את עבדכם, כי יש לי כל המעלות הנחפצות, וכתמם באו אלי, משולבות ■אשה אל אחותה, אחת מהנה לא נעדרת, נלעדס׳'לא ירים איש את ידו ולא יתנשא בלבנו, להיות בעדה תושב ככל אבותיו. - שוטטו בחוצות פרושטין ובקשו ברחובותיה, ואם עברים יצאו מן החורים בלב חורש מחשבות און, להתעולל עלילות ברשע ולחבל ענדם באמרי שקר, לתת את שמי לחרפה ולגידופים, וילשינו עלי לאמרי. נ* דבר בליעל מצוק בי וכזה וכזה עשיתי — והייתי שפל בעיני ונעיניבם כל ימי היותי על האדמה. נהפוך הוא! כי כל העדה כלה קדושים, הס ידעו דרכי ויתנו עידיהן ויאמרו: כי מנעורי עד היזם הזה תמים הייתי עם אלהיס ואנשים, בשלום ובמישור הלכתי אתכם ואין פוצה פה ומצפצן, על מדת אהבת שלום החקוקה בלבני. לא מעדו אשורי מני ארחות יושי ולא נתתי המשחית לבוא על מעשי לנגוןז. לא ארחתי לחניה עם פועלי און, רק תמיד בתורת ה' חפצי, להגות בה יומס ולילה, כחשכה כאורה. שקדתי והייתי כצפור נודד על גג אה לי תורה, כאהלים נטע ה', אשר שם חלקת מחוקק צפון, ולשקוד על דלתותיה יום יום. - — ועל דבר יתרון שבח משפחה ■ יש לי אב זקן, זקן זה קנה חכמה וחכמתו חון תמנה. — הלא ידעתם את האיש ואת שיחו, הוא אני היקר והכי נכבד ר' שמואל, ה' יחייהו! דשן ורענן יהיה כזית רענן בנית אלהיט, וחלקו בחיים מן קווי הי יחליפו כח. — כל באי שער עידו אוהבים ומיקדיס אותו וידע כל העם בי נאמן שמואל לה׳ ואנשים, ותמיד ישכון באהלי שם, שם עולם אשר לא יכית, כשמות אשר קרא להם אביו אני החכמים: טוב שם משמן טוב, כשמן הטוב שיורד על פי תזקן זקן שמואל על פי מדותיו הישרות והנכוחות; ומצד אמי. תנצנ״ה. תביטו אל צור חצבתי, אמי זקנתי בת הגאון והחסיד ר׳ אליעזר קונץ זצלל״ת, קדוש יאמר לו. בת אסתר מגדת מול-תה, בי זיע קדש מצבתה, מקדושים אשר