Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 38

38 כקצבה 2), כילית אין להוסיף ואין לגרוע 8); וגדרות עסי לכאן, מה פזורה הנדחה ויחל לפני גוזזיה האלמה, לנל יפיץ נם זרע יעקב — והיה מאפר! בני ישראל כתרומת גרן ובתנואת יקג, עשירית האיפה תלת, נלולה נין; העמים, מנחת קנאות היא, — כי קנאוני זרים בנכליתס אשר נכלו לנו: הנה נתמהמה, פן יינו! — והיה ראשית בכורי כרם ה' לנאות יקר נימים ההם, כגבורה נערם קין; והחזיקו שנע נשים ננער אחד לאמי: ראשון מרמם אסוף ח יפתנו 4 ): ואולם אחיי הקען ממנו -— אח לצרה יולד — הצעיר אשר עלה עליו הגורל להיות ילוד השני, לא חבלים נפלו לו בנעימים ורק גורל מצורע לו. נדד ישב, מחוץ למחנה מושבו; ועליו בצע ה' אמרתו, אשר היה במחזה לנביאו גן בארי: "אל תשמח ישראל אל גיל נעמיס" עם אלהי אברהם! — ועוד קרא לאמי: ״אני ידעתיך נמדנד", כי הוא שוכן, חרירים במדבר כערער בערבה, והוא הולך ערירי בלא בנים, וידע אונן' בי לא לו יהיה הזרע, אשר על שמו יקרא בנחלתו. — הקהל, חקה אמת להם: לא ילבש נער שמלת גבר, עד כי יובל זקן לקבר 5), כי יכן דבר המלך וזה פתרונו: כי כל הימים אשר יאשי בתי תאבות נמתפרם כמשפטם בעדה, עודנם בחיים חיתם" ולא נפקד מהם איש, לא יהיה כלי גבר על אשה, (לשון מחשבה ע״ד וכלי כליו רעים ישעי׳ ל״ב זין, כי מתור ימהרנה לו לאפה ולחת את משכנו נמוך העדה, למען לא יעלה מספר תעדה מעלה מעלה, ואז בני ישראל יפרו וירבו וכן לא יעשה [אהה ליום! כי הקולות יחדלון, קול ברמה נשמע; ותחת קול חפן וקול כלה, קול רנה וצהלה, קול בכי,ויללה, קול נהי ותמרורים מבחור גס בתולה, יען כי השנת שמחה וגיל מהם, בראותם כי תקותם למפח נפש והן תוחלתם נכזבה על זה היום שקווהו בכליון עיניס ודאבון נפש, יום חתונתם ושמחת לבם; ודק אם במיתת איש אמד מתושבי העדה יתמעט המשפר 6), אז יוכלו זקני העיר לנחור אחד מבחורי העדה כטוב בעיניהם בשם המלך, והמת יהיה לו — על מקומו יבוא בשלום באין מכלים דבר, וכל לשון תקום למשפט אתו תרשיע (יערער דיעגופמ״יגע פרוזנעט חי־נו לזועקןי«:,; אכן זר לא יקרב אליהם להתתפח בנחלתם, כי אס אל ארצו ואל מולדתו ילך, בעיר »קלעו יג!3 (דחי. יידיטע;וזעסםח), שם תהיה אחוזתו: ורק מגני התושבים הגרים עמהס, הם יקחו חלקם בבחירה הזאת 7) . וגס חוק לישראל הוא, מטעם המלך וגדולתו: כי רק לאיש אשי לו משפט הבכורה, ינתן לו משפט הנחירה; ורק כל הבכור אשר יולד, בכור כל בבני ישראל, בוא יבואו אל תוך הממנה, עד אשר אה תמו הנערים הבכורים, ואז גם שניים ושלישים יבואו להם בקהל ה׳. — ״לא ילבש נער שמלת גבר, עד כי יובל זקן לקבר! ״ — אללי! בי נפש תחת נפש — גבר תחת קבר — וגויה תמת גויעה — ויקר פדיון נפשם, כי יקר בעיני ה' המוחה לחסידיו. -— — גם אלה לחכמים, היושבים כסאות למשפט בית ישראל. נהגיע תור נער ונער לאמי: תנו לי אחוזת גבר בתוככם, כי מלאו ימי — ויקסב השופט וישמע, ויכתוב בספר זכרו[ לפניו (עחרמעיקכוך): לא יבכר! ("ירי;יכנו חן0 ערמצוגעבחרנער חנערקמננצו) כי המנהלים עם לא״״עז והמה חכמים מחכמים, וזה החגים לעשות, ולכן בטרם מבוא אליהם המילדח לקשור