Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 37

נגע לגבו, ופלש כפיו אל הבית הזה — ישב ורפא לו. - ועיזה לך! ואת המשה הזה תקת בידך, משה התוחלת והחקוה, אשי תעשה את האותיות לעיכי העם, ויהי ה' למשען לך, למען תשכיל את אשי תעשה". פה דבל אלי הלחן, בכל תקפו וגבורתו בפח אבנים פחו, עד אשל פתני ואפת,ויפת בשתי לבי; שמעתי לקול מורי, כל חפצי אשלים ועצתו תנחני. —׳־ועתה הנה הבאתי את ראשית במרי עשי לפניכם, שלומי אמוני ישראל! — ואן. כי ימיני נעדרי מכח מליצת לשוננו הקדושה, ומדל להיות לי ארח פוגשים אשי שננו כחלב לשונם, לשונם עש שופר מתיי ומושכים בשבש שופל, עש שגל שופלים והמליץ בינותם אשר פריו יתן בעטו; לא כאלת ,חלק מרדכי אשר לא רגל על לשונו לדבר צמות בלשונינו הקדושה.. — ובעש׳ אחישנה להחיש מפלש לי, אולי ה' אותי ואולי רוח והצלה יעמוד למרדכי היהודי, על כל דבלי האגרת הזאת. אכן, בשלסי״תדעו על מה אדני המכתב השבעו את התשועה אשר אליה תשוקתי — ובצפיתי צפיתי מן צדקתכם ומיושר לבבכם — עוד אני מדבר בתפלה: לכו נא אתי אל מקום אחר, אשר תלאו משם תמונת יגון ואנחה, אשי אציגה היום לפניכם; ונא עברים הבישו לראות והתבוננו בה בינה! — ואתם, הלא עם בינות אתם למען תדעו ותבינו כי מפתח שפתי מישרים, וכאשר דברתי כן היא בלי שפת יתי.- לבי יחרד ויתר ממקומו, יוח מלפני יעעון. — בענני חשך וערפל ממולתס — ונפשי מרה לי, מל לי מר, בעת מזות קשה חזיתי ואראה את מכת מדינת מאהרען ותחלואה, אשר חלה ה׳ בה ביום מרון אפו, עקב אשר עשה הדבר הזה" ולא חמל על נאות יעקב בכל עלי היהודים במדינה הזאת, כי אל נעלי בני שלאל שלח ידו בעיה לוחו, ויחזו את האלהים בקצפו ובחמתו, אשל הכה אותם במכת עברה בלתי חלה מאנה הלפא; ומכת המדינה ההיא ראו קלאיתי בשם; מכת בכורים. — ידערי גם ידעתי ראשי תעדה! כי אך ימלא שחוק פיכם והייתי כמצחק בעיניכם, יען קראתי את מבת המדינה: מכת בכורים. אכן, כתלו כא לי זעיר! הלא תמונה אינכם רואים זולתי קול, קול עבדכם, עי המדבר אליכם בלשון הקודש, על כן דברי לעו בעיניכם. אבל אם תתחתדו עמדי, לקרוא את דברי השורות האלה — הלא המה כתובים על תפל הישר הזה עד תמס ותמונה לנגד עיניכם, איום ונורא מראה, מראה דנוצתי (דערען ביוד וז־ינע עעדע* ענטחחרפען) — אז 3טומ'; יי' יעלי נפתי, כי מחשבותיכם כמחשבות', ותענו ותאמרו אלי כלכס: ראה דבריך טוניס ונכוחים וכן דברת, יפת דברת, בעשך דבלת ותישבת ליאות, כי מכת בכורים שמה. זה שמה לעולם וזה זכרת לא *תוף מזרעם, זרע אברהם, עד כי ילחם הי את יעקב ובמר עוד בישראל, לשוב לשבת על האדמה אדמת קדש היא, וישכון ישראל בדד בשח באין מגור תביב, בתיהם שלום מפחד ולא ישמעו לקול נוגש, שבת הנוגש בלי חכינה ומעלה. כבד אגן ונשל המיל — כבד משניהם, עם דל עדת יישורן אה אשר נגזר עלית, אשר עלה עליה עול'"ממשלת המלבות בנד מאוד, נלאה נשוא ייונצת תמת ׳משאה, משא נעיפה. — בשבת ישראל בחשבון ובמלה מדה אמת לכל הרעות. - עדה לבד יעדה לבד 1), מדינה ומדינת