Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 36

Ti — 36 - לעשות כן. — הן כל אלה לאתה עיני, וגכל זאת אחור לא נשוגותי ועוד ידי נטויה לבצע את מעשי, לקינה אל המלאכה ולעשות אותה, מלאכת הכתב והמכתב הזה — יען נזאת אוכל כפיה ואדיזץ נהקיון כפי, כי לא במרד'ולא במעל עשיתי זאת, ולא זדון לני״^השיאני למרות עיכי כבודכם בלות כביר אמרי פי, לק משדכם לנגד עיני; וגס ידעתיכם בשם כי אנשי מדות אתם, מדות טוגות יקרות ונכבדות, יחדיו תמים המה במלואתם, באגני כזר הקדגז, הוד המשלה המתנוששת על ראשכם; והוציא האבן את ראשה — שפיר גזרתה - - היא מדת העכוה, אין ערוך אליה ובכתס אופיר לא תשלה. זאת נחלת עבדי הי, נחלת שדי ממעל, לייאי ה׳ וחושבי שמו, למען תנהלו במקל נועם, בנחת ושוגה את עדתכס וצאן מרעיתכם לאט לאט לרגל המלאכה אשר לפניכם, ונעשות מלאכת ה׳ בלי רמיה, לפאר, לישד ולחזק את עישר והצלחת תעדה, כפי אשר תשיג ידכם וככל אשר תאיה נפשכם. — ואן> על זה תפקחו עיניכם, אישים נכוחים! כי שדתי לנגדי תמיד את דבלי המכס מכל אדם, אשר רוח ה׳ דבר נו ומלתו על לשונו באמרות טהורות — ויחנו במקהלות: — "עת למשות ועת לדבר", ודברי חכמינו ז״ל: "ההכרח לא יגונה". זה הלחן הברזל והנחוש, אשי עד היום הזה לא עמד איש בפניו. (דיענער עהערנע ח,נד ח־יןעי־כעדרחנג, דעק בי! הי־סינען טווגענו eci'r ניעסחנד ודדערטטתנדען). השיאני, אלצני, הפציר בי עד בוש ויעירני כאיש אשר יעול משנתו ואלי קרא לאמל: מה לך נרדם? על מת אתה יושב פה נפיק ברכים ונשביון מתנים, כגבר אין איל וכבן אדם שאין לו תשועת? האם אין עזרתך בך, כי תשב האנק דום?"*’’למה זה נפלו פניך? המבלי אין גברים בפיישטץ, או אס פשו אמונים מאצילי בני ישראל שמה, אשל יחזקוך בימין צדקם ויקומו ויעזרוך, למען תנתן לך נפשך בשאלתך בעת עמד ך לפניהם? האם כרבם כן כלם טונותס בל עליך, ומכלם אין איש אין עושה טוב, אין גם אחד?? לא, ושוב שנית לא! (ניין תונד אבעי־״אז« כיין!) הש, כי לא להזכיר; והעולה על רוחך היה לא תהיה! — האיש אשר יזיד לדבר שרה — ואך אס אך ברעיוניו לחשוב מחשבת פגול כזאת, חטא ישא האיש ההוא, אשוס אשם לה'; יען שארית ישראל לא יעשה עולה, ומה גם ראשי עדתך, העומדים לנש עמנו ויהיו לנש לשארי מנהלי עדת ישורן במדינתנו, כי את כלם ישא רוח נדיבה אשי הי משך בקרבם, וכי אנשי מופת המה, בתתם חדשים לבקרים מופתים נאמנים, בי תמת ישרים תנחם, בשומם משפט לקו וצדקה למשקלת וכל מעשיהם במאזני צדק יפלשון, בם חשד ומשפט נפגשו, אמת ושלום נשקו. — לכן איעצך! ויהי אלהים עמך ושמע בקולי לאשר אני מצוה אותך: לך ואשפת את זקני ישראל אל בית מכון לשנתם, שמה נועדו ראשי ושופטי העדה; השג נא ידך מתוך חיקך וימינך מקרב חיקך כלה, ואליהם תאמר נכתב יושר ודברי אמת את כל מאויי לבך, כנפשך שבעך — ושמעו לקולך, קול תפלה וקול תחנה; ורק בעיניך תביט, כי תפלתך אל חיקך תשוב ככל אשר תאוה נפשך, כי אני ידעתי את יצרם אשי תמה עושים גס תמול גם היום, יצר נב טוב ויקר. כל חפצם וכל ישעם' אך טוב וחשד, וצדק צדק •רדופו מורדך בלי חשך; מעולה לא תשיבו אחור ימינם מלהושיע את נשברי :3 וקשי רוח ב; ל קראיהס אליהם, וישישו בי ימצאו גבר אשר ידע את \