Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 35

35 ה״ה יאשים ושונים מנעה שובי עיי בעדה הקדושה *מקמץ, יזדרז ה' שימו שמש מגן עליכם, למען נגע לא יקרב נאהליכם! *) אני שרם אחל לדני, וגתתי את קמתי נעגין אשר כהן לי אלהיס לענות נו כעת, אני תפלה ואחלי: ני אדוני! אל נא תשיתו עלי משאת, אל תחשבו לי עון אשר משא, אל תשיבו את ‘אשמי בראשי ואל ירע בעיניכם, על הנייר הזה התפללתי ואת אותותי אשי שמתי בו, כי פערתי עי לבלי חק במגלה עפה וארובה הזאת, לא תואר ולא הדד להן רק כלה עלה קמשוניס, לשון עמקים ולעגי שפה משחתת בה, מום בה, לא ירצה להקריב אותה לפני נגידים ושועים כמוכם, פאלי ויקירי העדה! — והנה לא אכחד האמת תחת לשוני, כי פשעי אני אדע על כל דבר פמע, כפמע ביני וביניכם נענין הזה; ולכן לבי יהגה אימה ופחד ומורא""עולה על ראשי כי הרגזתי להעלות קצפכם עלי, לתלאות אתכם בכתבי הנבזה בעיני נמאת; ונפשי יודעת מאוד, כי הישב חרה לכם עד מאוד על איש אשר מלאו לבו כח זכרוני; ולנעגור כסות אוחו הנני נא, ליאזח החוק הוא הנפה ואס כחו מחה כנסו א!. — והנס מששסי אס כל כלי — בל כל, ממשה אשל ישרתו נם נקדם, נלפי1 הקדש — ומצאתי נזנרוני את גניע■ גניע הנחנ — כחג נבאר לשין צדק נמבתני ישן נושן הכ״ל, ממני לקחה ההעתקה הזאת. ועתה אחרי הודעתיך אס כל אלה ואסה ידעת אס נל ההלאה אשר מצאת:׳ בעבודה הקשה הוא ק •— :נקעה ונס בלהה :ששי לדעת, אס אשר נלבבן' אודוהה; ואבוא היוס אל הע-ן — אל עינך, עין המנקר- בה תדרוש ותחקור, לחרוך את מששע הנייר ומעשהו, הטונה היא אם רעה בעי: אדוניה. אם לויס חן היא לראשך, ני, המצא חן בעיניך וחשקה נה, או אם הגעל נפשך נס ותשלך דברי אמריך אל אחת הגאיות, נאשי ישליך איש בלי אין תשך בו, חרם את חלקי האומה נמה נמסג הוא. יאק אם כן איפה,!את עשה! אל תנוא נמשפט אה אוהנך כפי אשר המנקר שש שם נו מק מושפע ושם נסהו; לק פנה נא אלי נמשפע לאוהני שמך; העצר כל טובך על פני וקראת נשם אזנה לפניך: גם שינה זרקה ני והוא לא ידע ואשם, ונסלח לו! — ועתה אהה נרו ך ה', והנה ההעתקה נידך• קחנה והנאתה אל סוך ניתך, יעשה לה כעיב נע־ניך. אם חלצת, שלח אותה החוצה והיה לכתב מוצא, לעיני נני עמי נ ה ת י ה לך, לחלקה נ׳ עקב ולהפיצה נישראל ע״י מכנס הדפוס — או כנפל עמון ההיה, לא תשורנת עין רואה, כמוסה עמיך וחסומה באוצרות לבנך ואין לזר אתך; לק המקריב אותה, לו יחשב למנחה — כ׳ מנסת זכרו! היא מגברת אהבתנו - ויצקת עליה שמן משמן סורק שמך, וגמלים א שה חותה על ראשה מן גחלי אש מעל מונס לבבך העהור, אשר המיד תחתיו יקד יקוד אש אהנסנו לא תכבה, רשפיה רשפי אש שלהבת •ת — וזאת תורה המנחה. לריח ניסוח אוכלתה לאתנה, — , אשים קנלי למלין ואהיה מתותמי ברכות, כ• מאלה׳ המערבות, יבואו עליך כל הנככות, והשיגוך ככל אות נפשך ובאות נפש אוהבך, הקשור בך תמיד בסרסרות מעשה ענות ענותוח אהנת באשל היא נאמנה אתו, והיוסנ נפתה עי נים עלי הדרך משם קרונה השונסך לנוא וימיה לא תאחר, ידידך, מכבדך ומוקייך, k מדרכי פלאם. *) Wir fühlen uns um so uiehr bewogen, die Aufmerksamkeit unseres Leserkreises auf die Gediegenheit des obige» Aussatzes hiuzuleukcn, als er von einen! ehrwürdige:! Greise herrührt, der bisher in «11spruchsloser Bescheidenheit die schönen Produkte seiner Feder der Oeffentlichkeit vorenthielt; und glauben wir,;um Perstandnisie und zur Würdigung des Ganzen, die Lesung der Noten im Bor hinein empfehlen zu müssen. Ltern. *