Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 34

34 לבי לחוקק׳ ישראל במחוקק נמשעכותם, דגו לגקד משמע ואין יפיול במעגלותס, רגליהם רגל ישרה ולא יליזון ארחוחם, עשות משפע אהניזאמה וענוה צדק מכון כתאותס, מכנן1 הארן זמירות שמעתי כל היום ינשרו יזהלתס, אחה לא •גיעו לחשנון ולא יחלכדו, ולכן אך שיא חכניל עלי מל•! ופאלחך מאפע“• ויום?) עוד רעי לדני אל• ויאמר : ,אולי •היה לאל ידך להפיג זכרונך נייח• קדם ולהציל מים השכחה אח המליצה הזאה? הואל נא ונפה אה כסך! אולי ״טנ נעיד ה' — הממטילך ברצון כי חנוב בשינה — דחן נם נרוסך ם׳ שנים, להחל ולכלה אה פטלך בטוב כומם ודטה". ויהי ב• הפציר נ■ טד מאוד, שנה וישלש — לקחה׳ קחה הסושי אפר נמחני ואקרב אל המלאכי. וברוך ה' אפר הפלה חסדו עמדי, דהן ל• דעה צלול׳ ומיושנת, כי מצאה׳ אח המנחב חרוח על לוחוח זכרוני, ואן> כי אשק קצהו!כרה׳ וכלו לא זכרתי לא שמת• לני גס לזאת, אחרי כי רבו כמו רבו המליצות והרעיונות — ובראשם הונן האגרה אשד ידבר בה -- כלס נקבצו באו אלי, ו׳תיצנו כמו לבוש לפני; אך את זאח עשיתי, כ׳ הוקפתי טלית מליצות ורעיונות חדשים מקרוב באו ולא שזפתם עין רוחי מעולם, אכן לא נודע כי באו אל קרבנה, כי לא הצבתים לנדנה, רק קדרתי אותם דבר דבר מל אפניו ושמה■ להם מקום ומהלכים ני; העומדים האלה מקדם חנרחים אחת אל אחת, ותהי ההעתקה אחה כשנים קדמוניות ולמשה היא למנה, כ׳ בהה׳«׳ אותה, שלחתיה לריע׳ ה:“ל עם מכתב קטן הרצון) וזה עושק הכתב : נע״ה. ו ויען ח' המיז הרנ״ג לפ״ק. יעשר, ה' אדנות בשמים, ויריק ברכה עד בלי דיס, נשפעה אושר ועפר כבוד יח״ס, לגבר אמה׳ ואיש בריתי. ה״ה איש אשר רוח בי לחשוב מחשבות בחכמה בתבונה ודעת. דעת לנבון כקל, מוכתר במעלות ובמדות, וזה שתו אשר יקראו לו: איש חמודות, יען בכל חושיה יתגלה כ׳ נהנה לי עשר •דיה, נשער בת רבים תדוני נו נכבדות, נגיד ושוכב ו:,’נ יוח׳ יייי׳' משה ןי;יער, נדיב על נדינתו יקים עוד רבת בשנים, אורו כשחי יבקע ונרו לא ידעך ממקומו! לא עברת• ממצותך ולא שכחתי את מוצא שפתי, ולכן פיקד אני על דברי לעשותם, את אשר נירה׳ אשלמה, והיום שלמתי נדרי אשר נדרת• לך שם נדר. בשבתנו על סיר הנשר בחצר האורחים - גאכונוהי1ןו עהיוזחנן, ־- ועיניך לנגח יניעו פה כי האות לבך נתת• לך, בראותך אתי ההעתק מן האגרה אשר דברנו ממנה לאין מספר. — וידוע תדע אוהבי היקר! כ• המכתב הזה שלוח אליך קשה (עס וגיור־ טווננר דיעועט לו בעווערקטנ1עןין־.נען), יען כ• רבת שנעה לה נפשי יגיעות ועמל ותלאות גדולות, ערס יכלתי למלאות מבוקשך ולעשות לך מטעמים כאשר אהבת, ולהניא אח ההעתקה עי המה: כ• כמעט יובל היא, שנוח תחמשיס עברו וחלפו חוק וצללו כעופרת במים אדירים, בלב ים השכחה, מן שנת וקקע״ו, אשר כתבתי את האגרה הזאת, עד היום הזה. לכן לא דבר רק הוא ולא על נקלה יוכל האדם למצוא, אחר חמשים שנה, אח רעיוניו ומחשבותיו, אשר תוציא מכח אל הפיעל בימי חרפו — כאשר היסה עציו רוח ה', רוח הלשון בה דבר אל מפאר; הופיע מהר קדשו סלה - ואשר כאש קדחה באנו ועצורה בעצמותיו. ימים הראשונים יפלו והיו כלא היו! ביום ההוא אבדו עשתונותיו, עשתונות הנחרות והילדות, כאשר נערה נס אש ה', אש כתות הרוחניים; כ• רק חיות הנה, נערם תבוא אליה; תמילדח — היא העת — והולידה והצמיחה חולשת ואסיפת כתות האדם — מולדת בית ומולדת מון — ומנפש עי נשר חבלת; ולכן במספר השנים אחר היובל, חתמעענת הבמות האלה, •מי הזקנה עולים עליהן מעלה מעלה, והנה יורדות מעה מטה ועלימו יתעלם שלג וכפור השינה. אכן יען עשית אס הדבר הזה ולא חשכת את הפצרהך ממני — נ• הפצרת 3' עי בוש י- וגס ראיתי אח הלחן אשר אתה לוחן אוח• נעבור ההעתקה הזאת כ׳ אליה תשוקתך; ונעבור סעיפי ישיבוני נינים אלי יום יום: שאל נא , לימים הראשונים אשר היו לפניך, וכתיב זאת זכרון נספר — אס כל הדברים החקוקים בעט ברזל ונצפורן שמיר על לוח זברונך מימי עלומיך —, לכן פנית• אני מכל עמלי ויגיע׳, אשר סביב שתו עלי ואמרתי אני בלבי ויה• מה! אנקה נא הפטם, כאשר הקר! מסכנה׳ לעסות עד כה, לבטוח ולהשע; על