Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 32

32 לדרוש] בכנישתא דחמתא כל לילא שונא עכ״ל, ונתיש׳ (פסח־ס ק״נו א' ד״ה sw) : והיו רגילין בניה המדרש ליל י״נו, כדאמרינן (בילה דף כ״א) מעשה בשמעון התימני שלא נא בליל [יעיין פי' רש״י שם ד״ה אמש, ולא אדע מדוע לא שמו בעלי החוק' לבם על דבריו] י״נן, לבית המדרש, ולמחר מצאו ר' יהודה בן בנא עכ״ל, ובמרדכי (פשמים שם): לפי שבימיהם היו רגילין לדרוש באגדה נבל הלילות של יו״נו, וראיה ממשכה ניצח מעשת בשמעון התימני כוי בלא נא אמם לבית המדרש, עכ״ל ואף כי הדרשה לא היתה כל הלילה, הנה גס עשית התקין איננה כל הלילה, יעוץ וכוח (צד 8): ינחוך נך מהרת׳ להכנש לביתי, ושגרתי הדלת בעדי ואשכב עד אור הבוקר עכ״ל. והנה נב״י (א״ח שי‘ רפ״ח) כתוב: גרשינן בירושלמי, ר׳ חגי אמר לא נתנו שנתות וי״ע אלא לאכילה ושתיה, ר' ברכיה אמר לא נתנו אלא לעשוק בת״ח, ונתנחומא מפרש לא פלגין, מה דאמר רבי ברכיה לת״ח, אלו הפועלים שהס עושקים במלאכתם כל ימות השבוע, ובשבת הן באין ומיזעשקים נת״ת, ומה דאמר ר׳ חגי להתענג, אלו ת״ח שהם יגעין בתורה בל ימות השבוע ובשנת הם מתענגים עכ״ל. ובחד ושי הרב המאיר׳ על שנת (פ׳ י״ו ד״ה הנשים הרי 1 הן כאנשים) כחוב: ובירושלמי אמרו, [איננו בכל הירושלמי אשר לפנינו] נמה : מענגו? תר אמי בשינה, [זה הוא מקור המאמר הכי ל. שינה בשבת תענוג ותר אמר, בת״ה, ולא פליגי, כאן בתלמוד, כאן בבעל הבית, ואף במדים מתן תורה [נשפר תנות הלוי (צייני נ׳) כתוב: ונשפי הילקוע הנקרא ת״ת נשם פשיקתא עכ״ל. ולפי הנראה במעוף עין כונו שניהם אל שפר אמד אולם יותר נ״ל כי נחזושי הרב המאיר׳ הית כתוב למנראשונה: ואף נמ״ת, והוא ח״ת: במדים תנחומא. והוא מדרש תנחומא הנ״ל. אך מעתיק אחד תשב כי הוא ר"ה: במדרש מחן קרה. וכתב כן בפירוש, ועוד זה צע״ג] ראיתי נשוף פישתא תליתאה, ר' יוחנן נשם י' יישא לא :תנה שנת אלת לתענוג ר' חגאי נשם שמואל לא נתנה שנת אלא לת״ת, ולא פליגי, מאן יאמר לתענוג, אלו תלמידי חכמים שיגעים בתורה כל ימות השבוע ובשנת מתענגים. תאן דאמר לת״ת, אלו הפועלים שעושקים במלאכתם כל ימות השבוע ובשנת נאים ומתענגים בתורה עכ״ל. ונראה לפי הדברים האלה, כי תנהג הדרשות בלילי שנתות וי״נו הנ״ל לא נושד כי אם בעבור הפועלים שעושקים במלאכתם כל ששת ימי המעשה, ואין לאל ידם לקיים מלות: והגית נו יומס וליל, יען כי יש פועלים אשר נם הלילה הוא להם מלאכה, יעוץ נ״ת (ק״י ע״ב במשנה) : שכיר לילה גונה כל היום. ובן יוכל להיות אשר גם מ:הג עשית תתקון בליל הושענא רבא לא נושד למנראשונה כי אם נעבור הפועלים והסוחרים אשר כל ימי המעשה אין עינם ולבם כי אס במלוא חית ידם ונחפור אוכל למו, זה יפלח ויבקע בארן, וזה יפלח ימינו להלמות עמלים. זה יעש מרבדים, יזה ישא משך תזיע. זה ירביץ עדרו בנאות דשא, וזה יחשוף מיס מנבא. זה יענוד באבן, וזה בנחשת ובברזל. זה 'שתי בראש כל בשר, וזה צמר צחי יתן לכנעני, איש איש יעש את אשר נקי לי לשיחו למעין מחיתו. (ההמשך במחברת הבאה). I