Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 31

— 31 — cp»») .מקור מנהג צום חתן וכלה ביום חת1גתמ Mitgetheilt von Jatvb Reifmann. בימי חז״ל האמינו 2<! העם מקצה 2' השדים '12:8 בחתן 8:2,1 '81 8811p לגם, 21׳ כמשחרי לערן! ׳1,2b לקחת 8b נפשם «12, קנאתם ,88 31822 812255 (:"ד ני). ""ל שלשה צ2י2ין שמוד מן (השדים), ואלי הן, מולה, מהן ושלה. ,ממניהא הנא, מולה, חיה, מ8ן 21לה, עכ״ל ופירש״י שם: חתן ומלה מקנאתו מהגדה גהם עג״ל, ויעיין 3מד2ש הנחומא (עון! פרשת האזינו): מעשה כאדם אחד עשיד גדול, והיהה לו ,8 אמה 121'. וגת'עוגיה מעמדי אפאגריפהא, הוא מקוד הקפד הזה, ׳עוין 3ו, ואין מל 2 pvp׳ לגמו אז פל חתן ומלת חרדות ,יום ממונתם, מדאגת מד,2 פן בנשן! חשקם יפקדו השעירים מאורו. חייהם, וילמי ,שערי שאול ,דמי ימיתם. ואחרי תדגרים והאמת האלה קרו, מאוד 2׳ אז פל מתן והלה ענו בלום נפשם כיום חתונתם ויתחננו אל ה' להצילם מרשת זו עמנו להם תשלים, ולסוך להם באגרתו., עוד\נ״ל -אמר 2׳ המנהג תזה נוגע מארן יהודה אשר היתה גה גזיה ,ימי קדם שיהא איעערעיוע בועל תחלה (ירושלמי מתובות ה״א הלמה הי, ינבל' שם ג' ב', ובמדרש משלי ע״פ ל' ונפי' יש״י שנת פ״ג א' דייה היו ,אותו הנע, ובעפר משנה תורה להרמב״ם ראש הלמות מנופה) ובלי עפק היה אז פל יום חתונת יום ענן וערפל, יום צרה וצוקה, יום צום וגמי. ואן1 פי כבי נעלה הגזרה ההיא בימינו, ,כל זאת לא ננעל עוד מנהג תצום ביום חתונה. וכעין זה מתו, בירושלמי (שם) על מנהג אחר. וז״ל אע״פ שנעל השמד המנהג לא בעל עכ״ל. ועיין תועי ר״ה (ל״ב ,׳ ד״ה ,שעת גזרת המלכות). ועפ״ז נודע לי דבר חדש, יהוא, כי מנהג יציאת כלה ,תולה בשנים קדמוניות בהינומא ובראש פרוע (כתובות פ", משנה אי) אשר הס שימני אבלות, ככתוב בירושלמי (משנה הנ״ל) נועד בזמן הגזרה הנ׳יל, וראיה גרורה לזה, כי ,"לי (שם י״ז ני) מביאה הגמרא בשם בריתא, כי מנהג יציאת כלה בתולה בהינומא ובראש פרוע לא היה כי אם ,ארן יהודה, וזה היא בעבור אשר אך בה היתת הגזירה הנ״ל. (בינה היעב בזה). הערות בקצור מופלג על ם' וכוח אשר לשד״ל. (אך על ומחי היום הראשון, ועל יתד הוכומים אכתוב למועד שמור אתי). צד 5: ויהי בליל הושענא רנא שנת התקפ״ו ואני הייתי בחברת אנשים אשר לא יתנו שנה לעיניהם, למען עשות התקון הנהוג בלילה הנורא ההוא, ויבא בתוך הבאים איש מבני פולין וכוי ויאמר אלי: באמת אמרו חכמים (עירובין ע״ה) לא אברי ליליא אלא לשנתא אמרתי לו: אבל אמרו גם כן לא אברי עהרא אלא לגירעא וכוי ויאמר אלי האיש: הלא אמד החכם לכל זמן ועת לבל חפן, ואם אמרו בלילות חול, לא אמרו בלילות מועד. הלא אמת [צ״ל אמרו] שינה בשבת תענוג, ואם ביום היא תענוג, הלא בלילה חובה היא וכוי ותענו את נפשותיכם בימים שנאמר והיית אך שמח עכ״ל. בירושלמי (תועה פ״א) כתוב: י׳ מאיר הוי! ילין! דייש [היה רגיל