Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 30

30 וכמתכנתו? השועל ענהו, או אס תדע אתה סיס אסס מסיתו ארן — ויהי מס, אשי עלתה על דעתה לעשות כמעשיך וכמתכנתך? השועל והחסידה. ץ שפיה נא לי, אמר השועל אל החסידה, באה משוע הארן ומתהלך גת מה )את אשר ראית נארלות מארלות שונות? החסידה הסלה לספר את כל ונוכמת מכל בלה ואגם מים, אנה ואיך מלאה מנסר התולעים ומשמני הלפדעים — אשר למכה ערבו גם שמחוה- העורב והשועל. עורב,אחד נשא נתח בשר, איש מות בו — אשר שם הגנן בחרון אפו בעד מחילי שכינו הקרוב. אליו ־-- באלבעיו, למען יאבל אותו על אחד העלים, אשר שם משכנו, וירא, והנה שועל אחד מתהלך לאבר, אשר קרא אליו ״ברוך אתה בבואך עון> שדי"! ״מי אני? ומה ראית לקרוא אלי כזה"? מי אתת ומה ראיתי, ענהו בפה מנן> ובחלקות לשון השועל, הלא הנשר גדל כנפיס ורב נולה אתה אשר יום יום הבאת לי ערן- במלות שובן שמים — לכלבלני! והנני רואה גם עתה בידך החזקת לערון- ערן- ולשלול בז — לחם יומי, אשי שאלתי מאת אלהיס — ומדוע תתראת?' העורב עמד משתומם ישמח על היותו נשי בעיני השועל — אמר בלבו ויהי מה, ילך למומו ויחשבני לנשר! ובגודל לב וברוח נדיבה תשליך הנשר אשר חמס, מאלבעותיו ויעל בגאות לנו לדרכו — השועל שמח ועוב לב — כי לחוק עשת לו העורב גאולתו, זעע הגשר בשמחתו — ויהי כי בא אל קרנו פתאום נהפכה שמחתו לאבל וששונו ליגון — כי האיש פעל יעשה כפי מענהו, והשועל — מת! -י- ומי יתן, יורדי שאול תחתית! חנפים! והיה זה לכם למנה תמיד, בהיותכם מחניפים ותחנין- הארך בעבורכם! השועל והנמר. מי יתן ואתיה כמוך במרולת רגלים ובכחך כי עז ועלום, אמר השועל לנמר . ואיפוא מלבד זאת אין לי, אשר יאה לך ונאה? שאלו הנמר "מאומת" ענהו השועל, ויען הנמר ייאמר ואיה איפוא עורי הנחמד עם חנרברותיה לבוע מלנעים שונים, כלבוע גם תוכך - הלא יפת גס נעים והיה מחוץ כמו מבית! הס, מלהזכיר! קרא השועל, ישמרני השם להראני כאשר הנני נאמת! אולם אחת היא נקשתי, ומי יתן לי אבר ביונה — ואחלק- שערת נשרי בנולת אברים! (ההמשך יבוא).