Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 17

17 א מרת — ולב אדי נמס, דט1 נחפך למלם, ( בהל מראות חמס ושד פח;קוש ופחת; 2p רם וןב5ןש׳ מעז;צא מתוק פי שנים, ע 1ךןל מדבר. ושמש צדקה לקיו־רים זירחת. - (£ אד וכבוד לכן תנחל, זקן׳ ידיד שמים! - ז t r ־• י י : ־ ד• II ן• 11* ן שרון לזמר חסד־ף. לשיאן? על כפלם, א כ לבנים לספר מפלאות צדקןז בלב שמח. ך צון שדי לעטרןי שבע שמחות ונחת ׳ עוד תפרח שיבתך כחבצלת פדחת, נקז ׳.זהיר בזהו־ שחק עד בלי;ולח. — אל החכם מוח׳ ירט• ליפטאן צונץ. ביום מלאת לו שבעים שנה. על במותימו תדרך לפ״ק.. .על במתי העת, דגול מרב1תים, הנן? חו־ת.עלי לוח בעט ברזל ־ועפרת קומת הבטת;שרון בעת סגרת מסןרת, ברוח צח, בעלן פקוחה״'בתכונות כפלם. עשו׳ לבלי חת, הבית בשבט שפתים ... ישע, בקל, ,ח^ף ולשון מרמה מזלןרת; לצדק וישר קנאת, לאמת הנעדרת,” V V . V ~ V v: V T -1 V :1 V V; ליונת־ אלם פתחת פה, תתה בנפלם. — לכן לפני שמיש החכמה ינון שמן?, בענן עמ^ו! נתת באיתן _קקתך; הוזוית תו — ואוד בהיד זרח שבעתלם. עוד תנוב בשיבה, דישן מרב אונים ונח, בסוד חברתן? אשת חכמת לב תצלח צלח, לצבי תפארה לשרידי עם;רושללס. — 3