Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 13

ואדז־רי (המטף תמה החי״ס הוא לו במדרגת שוא ביז ואולי צריך המי״ת .להכקד גם היא גשי״א פשוט) כ־כלות הכיל וכן נהסיגר לסדו י־מל1ך נורא« וחלוק הברות כזה מפגי המשקל צריך להיוה גם בחרוז שלפני האחרון בידו א־פנ־ןיד רוחי נראה מזה בריר, כי געשה המשקל ניד המחבר כעיר פרוצה אין חומה וזה כפלא מאד, כי לא מצאתי עוד כמוהו בשירי הקדמונים ונפרט נשיר קטון הכמות כזה שלפנינו. עוד אמצא נכון להעירך, כי השינויים והנוספות שהנאת לפני מסדור הפפרדי נשיר אדון עולם הניאם כנר רובם ככולם החי לאנדסהוטה נסדורו "הגיון לב" ומכותל׳ מכתבך נכר, כי הוא איננו תחת ידך. השינוי אדוני לי שנמצא בסדור הספרדי הוא ודאי רק מפני המשקל להיות יתד וני מנועות ולא מבחינה אמרת כי לפני הטסחא שלפנינו "ד׳ לי" הוא רק יתד ותנועה, הגם שנמנטא שוה הוא למלת ״אדוני" והשינוי רק במכתב. המסחא (מניסי שהנאת לפני לא הבינומי כלל נהיות שלא נמצא כמוה בכל כתני הקדש, ולדעתי הניסחא שמצאת היא "ומנוסי" וצריך לקרוא מפני המשקל (מ־נוסי השורק תמת וי״ו הראשונה הוא במדרגת שו״א ומהשו״א כע שתחת המי״ם עשה המשורר שו״א נח, נאשר זה דרכו כמו שהראיתיך להחליף ולהמיר נע בנח ונח בנע. עתה ידידי ברוך ד', נאשר תבקש ממני, כי נפעם הזאת תהי אגרתי ארוכה ולא קצרה אקריב לפניך קצת הערות כסדרן וכהלכתן על דברי איזה חכמים ויהי רצון שהקבלן באהבה וברצון: א) נתיס' ריש כתובות דייה בתולה נשאת נאמרו אלה הדברים "והא דלא תכן נפ״ק דקדישין העבד עברי אע״פ דכמיב נקרא כי מקנה עבד עברי משוס דא״כ ה״ל למתני העבד העברי שאינו דיבוק" משמע מדבריהם אם הוא דבוק כלומר בסמיכות אזי הנכון "העבד עברי" וזו פליאה, כי איה איפוא מצינו במקראי קדש סמיכות כזו? ואנחנו נדע, כי בסמיכות תבוא הה״א תמיד על המלה השנית כמו חצר המלך, בית האיש ולא בהפך?? ב) בחולין ד׳ ה׳ על מה שאמרה המשנה שם כסהו ונתגלה פטוי מלכסות פירש התי״ט וז״ל ולפירש הרמנ״ם שכתבתי שם דה שב לפי שהוא מקור משמעותו הרנוי צריך לומר דהכא ה״ק הא כתיב מיעוטא וכסהו •כלומר ולא ככתב בלשון מקור כסה בחולם הסמ״ך וזה תמוה, כי לא מצינו במקור הפיעל מנחי ל״ה העי" ן הפעל בחולם זולת בבא אחריה אות תי״ו כמי כסיות דמעה (מלאכי נ' י״ג) ולא בנא אחריה אות הי״א כי אז הנכון בסד■. ג) בכורות א' ה' ד״ה ולא במי' יאמר הרב תי״ט: לשק הלב צבי ואיל נקמן היו״ד איל שכן הוא נכתוב כצבי וכאיל וכן איל צבי ויחמור קמון, אבל איל שהואיימין בהמה כולם היו״ד חרוקה אם לא באתנח או בקוף פסוק" ירצה, כי באתנח או בסוף פסוק אז גס איל שהוא מין בהמה היו״ד בקמן והיא פלא גדול נעבור שהוא לגמרי נגד מקי הלשין, .כי כמו שלא נאמר מן בית זית בית זית אף בבואם נאתנה אי בסיף פסוק כן לא נכון לומר מן איל (שהוא, ודן' נהמת) איל אף באתנח אי בסף פקוק, כי משקל אלה השמות אחד הוא? אולם יען אין להאמין