Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 11

11 ׳ «דת העכורה והשחורה, וחאן ישועות לחבק!רועות «דה היותר :שגבה אשר ««עי יהודה יצאה ומילדי העברים הנה, היא «דת הכרת טונה, על פן «ראה כבוד דמות הגפן תהיה תמיד נוכח עיני בני ישראל, למען דרך ענוים יטו ולבבם ישיתו אל המקלה העולה בית אל. ונשכיל עוד ««וצא הדברים אשר כל עוד יגדל ערך אדם בחכמה ובמעלה, כן לפיהו ינטל עליו מק החיוב להרחיק את עצמו ביותר בתכנית הרחוק מכל שמן גאה וגאון, לבלתי יקור לבבו לא«ר, אני ואפקי עוד יען ידי רב לי בחכמה ובמדע בשכל ובתבונה, ואולם אך את זאת ישיב אל לנו, לא בצדקתי יניישד לבבי נפלה לי נמלת שדי ממרומים לרשת «שכנות הרועים בשדה התורה 'החכמה, לא ני הוא היתרון, בל עמדי הכשרון, לשאת המשרה ולרעות ביעקב כי אס זכות הרבים תלויה בי, לבים אשי עמדי «כחס שחדו בעדי, כנאמר (קהלת הי חי) ויתרון ארן בכל היא, וכאשר הורונו מז״ל פרנק לפי הדור, וז״ש «ה הגפן יש בה אשכלות גדולים וקטנים וכוי כך כל מי שגדול «חנירו וכוי יהיה נכה רוח ביותר וישמור נפשו מלבוא רגל גאוה וכמסת ערך גדולתו כן תהיה ענותנותו, וזהו כוונת דברי חז״ל אשר הצבנו בפתח מאמרינו, ובגפן שלשה שריגים אלו שלשה שדי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור, הרצון להם בעומק חכמתם להוציא ממקרא זה דרוש יקר, דלכאורה יש לשאול, אם כנר פתח הכתוב לומר ותכה גפן לפני למה זה חזר לומר עוד הפעם ובגפן שלשה שריגים ולפי משפט הלשון הל״ל ובה שלשה שריגים, והאי מלת ובגפן הוא שפת יתר? ולמען התר חרצובות שאלה זו העמיסו במקרא זה מושר השכל והוא, כאשר לא יתכן כי יתפארו אלת השריגים בגדלם הרב ובאורך דליותיהם על ען הגפן הנמוך מוזר רואי וקצר הקומה, יען כל חילם ותפארת גדולתם הלא מהגפן עצמה גאו וממנה יונקתם יצאו, והכי נאמר ובגפן, ר״ל מגזע הגפן מטרו ומשישיה פרו אלה שלשת השריגים, כן לא יתכן כי יתגאו אלה האנשים בהנשאם «כנפי רוח חכמת ודעת על נפי מרומי קרת, על אלה קטני הערך מכל המון בית ישראל, באשר לא בזכות מעשיהם ובכושר מפעליהם כי אם בזכות הרבים בני דורס נאצל להם יתרון, הכשר ותבונה, וז״ש אלו שלשה שרי גאים הוציאם «ישראל בכל דור ודור, יכירו וידעו את זאת ראשי העם שריו ואדיר־ו אשר לא בתם עצם יתרונם וגאונם כי אם ברבת בני עמס ומארצם משנה יירשו, על כן הטוב טוב לתם אשר בד קדש הענות ילבשו. חקי אלעזר הלוי איש הורוויץ. Bon L. EiSler, Rabbiner. DfDÜ אלהים יהי עמך ידידי וחביב' איש כלבב'! טרם בל דבר אתן כך תודה כפולה ומכופלת על המתנול היקרה, אשר שלחת בטובך לי הספרים הנכבדים והמפוארים. .. כפניני חן ואבני מפן יהיו תמיד בעיני ומקום כבודם יהי תוך שאר ספרים קרואי שם, אשר חנני ד' בהם, גם אומר לך ידידי, כי אשתדל בכל כחי לקנות שאר הספרים, אשר הזכרת במכתבך היקר, נאשר לא נכחד ממני «