Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 10

Exegese vvn Latzar Horowitz, Rabbiner in Wien, ובגפן שי^שה שריגים א״ר חייא ב״א אמר רב אי^ו גי שרי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור, ופירש“, וז׳יל, ורגם;, ישראל נמש 1ו לגפןדכתי׳ גסן ממצרים תסיע, שרי גאים, עשירים וקרובים למלכות, (חולין ■ןצ״נ ט״אן, הגה אמת מהמדות היותי מעולות ומשובחות שבבני אדם, אן> היא אגן הראשה, לדביר ולהיכל דתינו הקדושה, היא נלא אפון מדת הכרת שוגה מול המטיבים והעושים pnד וצדקה בארק, יהמדה הזאת לא תתולה ערכה לק מפאת תכונת כפש טונה, כי אם מצות היא וגם מוגה, שכן חוגת כל היצורים להודות ולהלל לשם ה׳ על כל תגמולו עליהם, כי הוא גוחם מבטן מנטימם שנשם ומשענתם עד אחרית ימי חייהם, וככה מצות הגן על אבותיו, התלמיד על רבותיו, העבד על אדוניו, הנמנן על ממונניו, על כל אלת חק חיוג מועל להקריב את קרנניהם, מנחת תודה מזכלת אהגה מכינה וטונה אל מול פני מטיגהם ומחונניהס, ואם כן איפה גם אם לא נצטוונו בתורמינו הקדושה לזכור יציאת מצרים כל ימי מיינו, וליתן שבח טוב והודיה לתאל יתברך על גאולתנו ועל עדות נפשנו, כנר היתה מחייגת אותנו על ככה תכונת נפשנו היא מדת הכרת הטוגה אשר יקודתה בהררי קדש מרותה על לוח לגבנו מרחם משחר טל ילדותנו, עד אחרית ימי זקנתינו ושיבתינו. אחת היא על כן אמרתי, הכרת טונה היא המדה היותר מעולה ומשובחת, היא העולה על מניותיה הנכבדות על אחת שבע, על כן עלינו תחובה לחזק מעוזה נמשמרים בל תמוט ובל תמעוד שלה, ולהרחיק מעל גבולה כל דגר וענין רע העומד לשטן לה, ואולם עניו תראשיי אשר הוא נעוכרה ואשר כונן להשחית כחה ולהחליש חילה, הוא בלתי ספק מדת הגאה והגאון ורדיפת כנוד המדומה, מקור משחת לכל הרעות, יען האיש גבה רוח כמעט ,ילבש בגדי הגאות והתרוממות, עד מתרה ישכח גם את כל הטוב והחשד אשר קבל מזולתו, ואפק יאמר ידי רמה ועשתה לי את כל אלה, חכמתי עמדת לי ותבונתי עשתה לי חיל, והכי נאמר (דניים ח׳ י״ד) וים לבנך ושכחת את ה׳ אלהיך תמוציאך מארן מצרים מנית עבדים, ירצה, מכל משמי כצור 'לבנך לבלתי יבוא גו משחית ההתנשאות, פן תנקש בפח יקוש התועבה, להיות כפוי טובה. ואחרי האמת והדברים אלה דעת לנבון כקל דביי חכמים וחדותם ע״פ גפן ממצרים תשיע, אומת זו כגפן נמשלת מת גפן כמוכה מכל אילנות כך ישראל בעו״הז, מה הגפן הזו יש בה אשכלות גדולים וקטנים וכל אשכול הגדול ממבירו נמוך מחנירו כך כל מי שגדול מחבירו נמוך מחבייו, י״ל לכך המשיל המשורר האלהי אה עם נהי יאיאל לגפן וגם הגיא את עצם המשל תזה בקושרים עם יציאת מצרים, לתורות לנו מישי השכל איך נשמור את עצמינו בכל עת מפח נחש עקלתון, הוא חטר גאות, ולהשתדל בכל עוז לאחוז נשנשיני מדת הענות, כי אך על הדרך תזה יהיה תפארתנו לזכור כל היום תמיד את כל הטוב אשי עשת הי לנו ולאבותינו נהוציאנו מתוך כור הברזל מארן מצרים, חיל וחומה תהיה לכו הענות להציל את נפשותינו מני שחת, הקשה כשפחת, היא תועבת הכפוי טונה