Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 32 (1865) · p. Seite 8

8 מאין להם חפן ונא תתעוררות אןז s• ידיעה או בחירה יזהו אמרו גט*** האילן אשי )יעו בו, ואין צורך להרחיב המאמר בשאר מיני בעני סיים הי טבעם נמשך אחי הטבע האנושי כמו שביארנו באמרו ויהי האדם לנפש חיה ומבואר הוא גס כן כי כל היוצא מן הכס אל הפועל יש לו מוציא על נל פנים ואותו המוציא הוא מון ממנו וכן התחייב להיוה המוציא ממין המוצא לפיכך חייבה החכמה העליונה להתחלק תאות המשגל בשני אישים כדי שיוציא כל אחד מתן לזולתו מן הנח אל הפועל ותכלית הכוונה להתמדת הישוב שאם אין כן לא התמד ההוויה האנושית שהיא טוב ונאמר עליה ועל זולתה וירא אלהיס את כל אשי עשה והנה טוב מאוד לכן נאמר לא טוב היות תאדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו לפי שבהיותו לבדו תתבטל ההויה האנושית. סרק כ״ג. ויפל ה׳ אלהים תרדמה על האדם ויישן רצה בו תרדמת ידיעת ותבנה נדי שלא ירגש בנזק המגיעו מצד האשה שאלו היה מיגיש מקודם כונת האשה היה נפרד ובורח ממנה בענין שלא תתקיים האנושי ויהיה הוא לבדו מציאת המין הפרט והמין בהכרח ואכל וחי לעולם והבין זה כי הוא אחת משתי שבות שבעבורם נאמר פן ישלח ידו כמו שאבאר תכן> זה והנה לא מנע הבורא את האדם מתשמיש רק הזהירהו אזהרה כוללת מלהתעשק נהויה תנאה לידי הפתד ובמציאות שדבק בו האפת לפיכך לא השיגו העונש מחמת הפעל הנרמז אליו מנד הבורא ים' עם היות ברכתו פרו ורבו כי אס מצד הנמשך אחר מה שגרס הוא לעצמו כאילי הטיל עצמי אל הים או השמיטו ממגדל גבוה לבור עמוק לפי שנתעתק בעצת הנחש באמצעות האשה כפי מה שתורה עליו פשט .הכתוב לא לעבודת האל ית׳ ולא לקיום המין כי אם לתאוה בהמיית בלבד שהיא ההויה הבאה לידי הפשד והיא קבת הפרידה והתרשלות והנטיה מעבודת האל ית׳ לגמרי והוא שנשך תנחש בשבת חשרון וזהו שוד עמוק קשור בשוד המטה אשר נהפך לנחש וגם הוא שיד משל הקדמוני לפיכך התחייב ■להפשד צורתו בטבע ותשוב ,חמדו אל מה שהורכב ממנו כדין כל הווה מדבר נאמרו כי עפר אתת ואל עפר תשוב, כתנות עוד כשדה מעור ובזה מורגל בלשונינו כאמרו אור ומאור עוז ומעוז ושתפס בכתנות עור שהוא שער הרגלים ובמה שקלקלו בו נתקנו לא בזקן העליון וזה לשבה האלתית מופלאה נעלמת חמשה על לוח הטבע ואין מנין שאר עניני אדם וחוה והנחש ישתוף שמותיהן בכלל הענינים הנשמרים הנרמזים בהם כנר העירותי אליהם בחיבורי הידוע, ועוד אוסיף ואומר כי האדם אליו היתה האזהרה בלבד ואזהרה זו היתה קודם שתבנה חוה מאדם על דרך הוראת פשט הכתוב כי תמושכלות הראשונות והבחירה מגיעות לאדם קודם ת אות התשמיש ואעפ״ב לא נזהר ונכשל בעצת הנפש המיה והמיה נכשלת בעצת תמתאוה וזו היא שבת העדר שלמות הנפש החכמה כמו שכבר העירותי אליה והתבונן נזה כי אליו היתת כוונתי בהרחבת הדברים הקודמים במציאות האדם. שרק ליד. הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע רצת נו כאחד מן השבלים בידיעת טוב ורע שהוא ההויה והפשד ואמרו כאחד רמז אל השכל הפועל שהוא נותן הצורות על דעת הפילוסופים לפיכך ייסד האדם בידיעת טוב ורע בזולת האדם לפי שהוא נותן הצורות האנושיות שנהם תמשך ההו־ה האניש־ת ואמיו י־בותיני ז״ל כאח־ ממנו יגנן אמרי