Kokhve Yitsḥaḳ
- Journal
- Kokhve Yitsḥaḳ
- Volume
- 19 (1865)
- Issue
- 31 (1865)
- Date
- 1865-01-01
- Page
- Seite 139 (sequence 140)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 55% known words query
- IRI
…/4785731-4788177-6613327--3142-4788317- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
139 פי מנים ננל ידידי אמל רוחכם היקרוה ידגרו מגרונו 5מםל ומליצה, הורוהו דעה למען לא יבשל נלשוכו, וידע לילד לעומק דגליכם. רחמו על מעשי איש הנבגד הזה, אשל הקדים עהו להמי׳ן העלומה אור, כוננו מעשי ידיו, ונועם ה' אשל עליכם יכוננהו ויזרח נחשך אורהו, ואחינו הנעוצים נאליצוה ילאו אור גדול אור ההורה והחכמה להנין דגלי הנמים וחדוהם, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. .Äakob Fischer, Hauptschullehrer מ0® DD3Ö בעיה, חר״אשעאדטל, אור ה׳ לחנכה, מ׳ תרכ״ד לש׳ק אלה׳ המערכות יינה ברכות לאיש רחוק מנוי אבל קרוב ללבבי הבחור החנם והנבון זל״ה י'׳. נהפלוחי את נרוח המנכה, מדוחי אח חדרי — ברגלים לא בידים — «קצה אל קצה ושרח׳ החיי הידיו ברוח נכאה, דמיוני חמו נימי קדם מל מצב ממנו ומל הקורות אסר מברז מל יאשם, ונאחר הוצאתי המלה האחרונה מחי סרה אפי על המחבר, אסר לא הארין סירו עד אין קץ, כי כאסר נחנרו סחתות• סבתו נס עשתונות׳. — החבות׳ אח חני אל מול חני המנורה ואמרתי בלבי: לבל בני ישראל אור במושביחס ונלניתם לזכרון הישועה בימי החשמונאים, ואני גויסתי מהחתמת בגחלת שמסה ועונג, הכיתי בסנט חמת העתים, ורק זאת היא אחוזת מרמי נ לחני צרתי, אחורי דאגה׳, מימיני יגוני, משמאלי חיוני. עד הגה נעו ונדו ילדי רוחי, כאשר השלהבת אכלה מעט מעט את נרות התנכה וכנו, זה אמר זה, מראה הזה החד את לבי והדליק בקרני נר — הנחמה, באמרי;זאת תהי קן כל בני חמותה, נס נר חייהם יכבה והכל יהי כלא היה, הובילוני חעיח׳ אל בית «ועד לכל מי, וקול דברים הגיע לאזני• "ראה חה משכנות שאננים, בניני נצח, בבטוח קברים ממרים תמרים, חה אין עצב, אין קצף, אין אבל, אין חבל, אי[ אנחה, אין צוסה, חין יללה אין קללה, חה ישבו כאחים יחי עשירים ואביונים, נוערים ונבונים, שרים ומלכים, ושואלים על החתמים. חח היא תעודת כל בני תמותה, שה מנוחה נאמנה על בלס חרושת, רב לן סבת בעמק העכור, בוא שכבה הנס בעמק השוה — כי עיף ויגע אתה, דברי תנחומים האלה השביתו את שאון רוחי, וסרח׳ אח הדברים אשר יוחקו טל מצנח אבן אשר תושם מראשות• אמר מוח•{ נוח שאנן לאנוש שנע רוגז יעקב בן אליעזר חישער. /ינעתי׳ עזבעתי <£ר1ב תלאות לצומות. "עניתי - נךכיתי'מחיל ^רות איומות.. ״נןב׳ותי, ארותי את חיי העצבים. ”!חלתי, געלתי בתבל מלאת?«בים. "?נעים ונגעים על כל מצעדי עדו. "יגיוני ואמוני?בעלי ברית לי נצ?ןדו. **®?.די יעד קברי' את ח^יו עלי ירה. "עצבותי וצוק1תי'עזמוני למוריה• .רוחתי $נאתי פה במקום אין צרה. לו ■חננ• עוד נעל כל החחיים בברכת הצלחה שלמה, אז• אמתה כל הדברים האלה בדמעות השמחה, ואתת ידידי תגיל ותשמח עם אוהבך עד בלי ירח יעקב ח׳ שער.