Kokhve Yitsḥaḳ
- Journal
- Kokhve Yitsḥaḳ
- Volume
- 19 (1865)
- Issue
- 31 (1865)
- Date
- 1865-01-01
- Page
- Seite 138 (sequence 139)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 55% known words query
- IRI
…/4785731-4788177-6613327--3141-4788316- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
ואשי האמינו גו ובתורתו, התזיקו נמעוזה, ואף אם יקטלום אויניהס לא נץזבו תומתם, לה ייחלו, ובכל צרתם הח!יקו באמונתם ולא רפו ידם, יען התלמוד הוא המלמד והמורה דרך, מורה לצדקה לכל בני ישראל, וממקור מדות חובות וישרות השקה העם, נהל אותו על מי מנוחות, כי חכמי התלמוד למודי ה!, ידעו לעות את יעף דני, ואשר המה החזיקו במעוז הדת, ואהבו צדקות, ולא שאלו עואר נם נזה היו לנו למופת למאוס אבלי חמודות מדומות התבל, ולקבול נעת תהפך התנל מקינותיה, ולהיות שגרם רק על ה׳ דומם וייחל לתשועתו, כי יטיב אחריתינו. -־ התלמוד הרים נק לעם ישראל המפוזר ומפורד לקצות השמים, ושמרו כרועה עדרו מפלגות לכתות ומחלקות לדעות שונות. ונצרו חוקים לא טונים, להיות חקה אחת לגר ולאזרח. והוא צפן וטמן לדור אחרון נכים יולדו קורות אנותם, וכיליד׳ ניחם וכאנשי דורם ידע כל אשר נעשה. ואך רעיונות נשגבות העלו שומרי כרמו ממעמקי לבנם רב תבונות ועיון נמרץ ערוכה בכל שמורה בו תורת ד' זרע קודש מצבתם. תתבוננו על האדם ועל תעודתו ועל כל דבר מפץ להצילו מטגוע ביון מצולת האולת להשפילו ולהעלות נר נשמתו נר תמיד, ונר מחכמה ומצות, לאורם נלך נטח לעולמים לאור באור החיים. — והנה מאשר דנרו חכמינו בחידות ומשל ומליצה וחכמים צפנו דעת דבריהם ולא גלו מגמתם לפני אלת אמר לא ידעו ערך הסכמת, לכן אנשי לבב המת יעמולו בבל עז לירד לעומק דבריהם, לגלות תמקכת הנקובה הלוטה על יקרת חמדתם. ונם אתה ידידי הנחמד מכם ונבון מלין מהולל תורני ומופלג בש״ת מוי'ה מרדכי ווייקמאן חיות נ״י. כמרדכי בלשן לנשת לניש מלכות עטרת זהב את דברי חכמינו קדושי עליון נעטותך אותם במליצות לשון עברי, ומיערת דנש רדת נופת צופים, החזרת העטרה ליושנה נאשר נם המה שאנו ממקור מים חיים התורה הזאת, ודברי נביאנו, וקמכו מוקרם על המקרא, ואשי ירזמון נמעט מילין השכלת נמשל ומליצה דיעה להכביר, ועל שפתיך• לשון חכמים תיטיב דעת, דעת לנבון נקל, ומי כהסכם יודע פשר דבר כמוך. לשמע אזן כנר שמעתיך איש ישר הולך שוקד על התורה והעבודה, ובכל חצרות החכמת מנין ומשכיל מוצא סן מצאתיך. והנה נקיץ העבר נביאי מקום תמנותך, עני ראיתיך והכרתיך כי נקתר אהלך תדרוש החכמה, והיה כאשי תירא מעשית יומם מרוב עבודת המקחר העמוקה עליך, והיה הלילה לך ללמוד וללמד, תגזול שינה מעיניך, למען תהיה החכמה לך לשלל, ותט כל היום שכמך תחת עול דרך ארץ, והיה ראשית שעות היום קודש ללמד לעמך דעת חכמינו, כי אתה פתחת נכנור המליצה דברי חכמים ומדומם, להבין משל ומציצה,'רוח חכמינו תדבר מגרונך, ומפיך תוציא מילים. דודי ירד לגן עדנים ויענד נזר פרמי מפארת מליצת דברי חכמינו, הוציא תעלומה אור באורך נראה מין יפתו נהצנישך חומם נגדים חדשים חמודות השיר. והגה התועלת אשר תצמח לצעירי עמינו משירי מוקר כאלה, גדולה מאד, כי יעוררו התשוקה ללמד דברי חכמינו, ולמודיהם היקרים יחרתו על לוח לבם, ולהיות עינם ולבם אליהם כל הימים, כי מוץ מלח דבשם תוציא נופת אמרי יושר. ואתם רוחות טהורות ונפשות זבות מקתופפות נצל שדי, אשר דבריכם שמורים לנו נאוצי שני התלמודים, ומדרשים. האצילו נא מרוחכם